דב דובלה רוזמן ז"ל

קורות חיים

דב, בן אליזבט ויעקב, נולד בבוקרשט, רומניה, בי"א בטבת תש"ג (19.12.1942). המשפחה עלתה לישראל בשנת 1950 וגרה בבית שאן. לאחר מספר שנים, נקלט דב בקיבוץ גשר הזיו, השוכן מצפון לנהריה. בגשר הזיו דב גדל והתחנך, ובבגרותו אף היה לחבר קיבוץ לכמה שנים.

בתחילת דרכו העצמאית עבד דב בתור נהג כלים כבדים במכרות ים המלח ותמנע. לימים, נכנס לענף הטקסטיל והיה בעל מפעל לבגדי ילדים, "דולית", ובעל חנות אופנה בנתניה. בשנים האחרונות לחייו היה מעצב בגדי ספורט, מייצרם ומפיצם, מטעם מפעלו החדש, "טוליק". במפעלו זה האחרון, דב נתן את מרבית עבודות התפירה לתושבי השטחים, בעיקר תושבי טול כרם.

דב היה נשוי לאילנה ואביהם של ערן, מימי ומיטל. הוא היה בעל, אב וסב מפנק, שהירבה להרעיף אהבה על יקיריו והיה גאה בכל אחד ואחד מהם.

דובלה, כך כונה בחיבה, תמיד היה מוצא את הזמן לשמח את לבם של קרוביו, אם כשהיה עוזר בגן הילדים של אילנה או אם היה זה כשהפליא לרקוח מטעמים סודיים במטבח. הוא נודע כבעל ידי זהב. תמיד נראה היה משפץ או ממציא דברים שימושיים ויפים למראה. הוא היה אדם חם שכולו נדיבות, טוב לב וחיוך. איש שלא ידע פסימיות מהי – גם כשלא הייתה בכיסו פרוטה הרגיש כאיש עשיר והיה מלא חיוניות. על דב נאמר שמעולם לא נח, אך בעצם, היה שרוי במנוחה תמידית ואת דרכו הנחתה שלווה פנימית עמוקה. מאלה העניק לסביבתו עשרות מונים, בהתמדה אין קץ ומתוך תאווה לחיים.

דב לא הבדיל מעולם בין אדם לאדם. את פועליו, תושבי השטחים, ראה בעוניים והיה מרבה לעזור להם, אם במתן צעצועים לילדים, אם במתן תרופות או כסף וכל שהצטרכו. הוא האמין תמיד כי דרך הכבוד והפרנסה היא הדרך המהירה ביותר והבטוחה ביותר לדו קיום. הוא האמין בשלום ועשה כל שביכולתו לקירובו – מעולם לא חשש, והיה מסתובב בבטחה באזורים "מסוכנים". מקורביו הירבו להתריע בפניו כי השנאה השוררת בין שני העמים עיוורת, וכי טוב לבו לא בהכרח יצילו. אך הוא היה בשלו, בוטח בדרך ההומנית לפיה חי כל חייו.

ביום ראשון ז' באלול תשס"א (26.08.2001) יצא דב כהרגלו מדי יום לעבודתו – ייצור בגדי ספורט עבור קבוצות שונות ברחבי המדינה. בדרכו עבר דרך גן הילדים של אשתו, כמנהגו בקודש לעזור בסידורים אחרונים לקראת שנת הלימודים החדשה. אחר כך העמיס סחורה ונסע לכיוון קו התפר. ליד קיבוץ מגל (הגובל בכפר הפלסטינאי זייתא) החל פורק סחורה ממכוניתו העמוסה. בשלב מסוים, סביב השעה 17:00, הגיח מחבל, שארב לו והכיר את מסלולו, וירה בו מטווח קצר ארבעה כדורים. דב נרצח במקום.

דב היה בן 58 במותו. הותיר אם ואח, אישה, שלושה ילדים ונכדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנתניה.

פיצי, חברה מגשר הזיו, ספדה לו: "דובלה – אדם שכולו נדיבות, טוב לב וחיוך. בעל אנרגיות בלתי נדלות, אדם שבכל מצב מוכן לעזור ולהושיט יד... לרגע לא נח, כמו נמלה חרוצה עבד מבוקר עד לילה... היית זן נדיר, וכל כך תחסר לנו".

הבן ערן קרא בטקס גילוי המצבה מכתב שכתב לאביו. במלים חמות תיאר את היחסים הנהדרים שהיו ביניהם ועד כמה חסר דב לכולם. "פתאום נזרקים למציאות שונה ולא מוכרת בלעדיך, פתאום הכול ריק ושקט ואתה חסר לי", כתב, "חסרונך מורגש לי מאוד, כמו שהוא מורגש לכולנו – לכל המשפחה ולכל החברים שלך, והחלל הריק שהשארת אחריך גדול מאוד מאוד".