ב- 14.1.48 הותקף גוש עציון לראשונה בידי כוח ערבי גדול בפיקוד עבדול קאדר אל-חוסייני. מחלקת הפלמ"ח שפעלה בגוש, בפיקודו של אריה טפר (עמית), גרמה לתוקפים אבידות כבדות. ההתקפה נשברה והאויב נסוג. מפקד הגוש באותם ימים, עוזי נרקיס, תבע באופן דחוף תגבורת, שתביא עימה תחמושת וציוד לעזרה-ראשונה. על פי המידע שהיה בידי הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) הייתה צפויה התקפה נוספת, והיה ברור כי יש לחזק את מגיני הגוש, שבו ראו את קו-ההגנה הקדמי של דרום ירושלים.
בעקבות הקרב ולנוכח פנייתו של נרקיס, החליטה המפקדה בירושלים לתגבר את הגוש. המשימה הוטלה על מחלקה בת 40 איש, מילואי-פלמ"ח ואנשי חי”ש מירושלים.
למסע הלילי, שיצא מהמושבה הרטוב, יצאו 35 לוחמים. למחרת הגיעה הודעה מהגוש כי המחלקה לא הגיעה. גופות ל"ה לוחמי מחלקת ההר נתגלו במרחק כמה קילומטרים מכפר עציון.