סרן מאיר שלמה מוקי קנישבך ז"ל

דברים לזכרו בטקס תשע"ד – חברו לצבא - גבע ראפ
את מוקי היכרתי מאז שהיה מ"כ בקורס המ"כים. הוא היה מאיר. הארת פנים מיוחדת. רק אחרי מותו נודע לי שזהו גם שמו: מאיר, וכשמו כן הוא!
הייתה לו מנהיגות סוחפת, מלאת רוח. הושפע ממנו משב-רוח מיוחד. משב של שמחה, של תנופתיות.
באמת, לו היה שוכב כל היום באוהל ונותן משם פקודות- היו כולם עושים באהבה. אך מוקי, כזכור, בקושי הגיע לאוהל. בעת שירותם בצפון, דבק בו השם "מוקי-סלוקי". הוא היה תמיד שם, רק החבר'ה התחלפו…

זו הזדמנות להודות פה ולהצדיע, מעל לכל- לאמא של מוקי. לפנינה. הגיבורה הגדולה, הגנרלית של כולנו. בית-ספר מהלך של תעצומה. כמו שלושת האימהות שפתחו את "צוק איתן" בגדלותן. ויותר!
בכנס האזכרה של בני משפחת פוגל הי"ד, מאיתמר (רותי פוגל הי"ד, אחייניתנו), סיפרה פנינה על סיביר, על שביתת הרעב של צביקה ושלה- להכתיב להורים עלייה רק לארץ ישראל, על גיוסו לצהל כסייר אווירי, ועל נפילתו במרדף בערבה. אחר כך - מוקי.
ואז אמרה פנינה בגבורה המיוחדת רק לה: "ובכן, נכון - אין לי אח, ואין לי בן… אבל יש לנו את מדינת ישראל, וזה העיקר! זה מה שחשוב!!!"
בפרשתנו, שופטים: "כי תצא למלחמה... וראית עם רב ממך... לא תירא מהם". הכיצד ניתן לצוות על לא-לפחד? כי באמת, הפסוקים הללו הם לא רק ציווי, הם גם ולפני הכל- הגדרת טבענו, האופי הלאומי המתחדש שלנו. עם גיבור ואיתן. מוקי ז"ל ופנינה, שתאריך ימים בטוב, הם המופת לזה.
לסיום, מהפטרתנו - בשבע פרשות הנחמה של הנביא ישעיהו יש סגנון כפול: "נחמו נחמו עמי", "עורי עורי לבשי עוזך", "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם" ועוד. למה נדרשת הכפילות? כי תקומתנו היא כפולה. ראשית- נחמה בהקמת הגוף הלאומי, התשתיות, היישובים והחקלאות, הכבישים, התעשיה, הכלכלה, הצבא וכיו"ב. אח"כ- נחמת בניין הרוח, התודעה הלאומית היהודית- מה שאנו, בתקופתנו, זוכים להתחיל. ואישיות כמו פנינה כל כך מתאימה ושותפה לכך!
פנינה ביקשה שאזכיר את המופת המיוחד הזה- שבביקורי בפלוגה המסייעת של 890 מצאתי שם פינת זיכרון ניידת. עוד מעט 35 שנה אחרי. עם שמו ותמונתו של מוקי.
הסמ"פ שקם לדבר (בזכות דורון רובין, שבדיוק מלאו לו שבעים אביבים) ציין זאת בעוז: הפלוגה לחמה בעזה, כשדמותו של מוקי ואישיותה של פנינה מתנוססות לנגד עיניהם.
ולסיום- פנינה ביקשה שאזכיר ואזמין: בסוכות, יום ג' אחהצ/ערב (14 אוקט')- הכנסת ספר תורה לגבעת התחמושת, תרומת קהילת היולט ו"פנים-אל-פנים".
הספר יוכנס לזכרם של המפקדים-החברים שנהרגו בקרבות בלבנון: מוקי שלנו, דודו כהן הסמגד ורמי בן צבי מעין חרוד, ועימם: הרב בני איזנר.
דרישת פנינה:
לכל הקשור ברוח-הלחימה והלוחמים: פנינה מנדבת עצמה בתחום! לקראת ותוך כדי העימות/ים הבא/ים - הצילוה מלשבת מול המירקע, וקחו אותה לחזית.
גבע ראפ
אל"ם במיל'
פנים-אל-פנים