סרן מאיר שלמה מוקי קנישבך ז"ל

אלבום תמונות

בשלהי חודש יולי 1980, נפגשתי עם מפקד חטיבה 35 דאז אלוף-משנה דורון רובין וביקשתי להכין ליום הצנחן הקרב ובא כתבה על מפקד-פלוגה בחטיבה. דורון לא היסס. 'תמצא אותו', הבטיח לי, 'בגדוד 890. מ"פ הרב"טים, המ"פ האידיאלי, הדמות שהייתי רוצה שתשמש דוגמה לכל חייל בצנחנים וכל מי שיקרא את הכתבה שלך'.
בימים שלאחר אותה פגישה עם דורון, הגעתי לגדוד 890, הכרתי את מוקי והבנתי מדוע אמר דורון את שאמר. התידדתי עם מוקי ובמקביל דאגתי לכל האישורים לקראת עריכת הכתבה המרכזית ליום הצנחן.
בליל 18 באוגוסט נהרג מוקי במבצע 'מוביל' ואת הכתבה עליו פרסמתי ביום הצנחן כשיח חברים בבית הוריו. מבחינה זו מותו לא שיבש את התוכניות ומאות התגובות שהגיעו ל"במחנה" לאחר פרסום הכתבה העידו עד כמה היתה הבחירה במוקי מוצדקת.
חולשתן של חוברות זכרון, בדרך כלל, שהן נוטות לאידאליזציה של הנופל ואינן משקפות את שעשה באמת. יש בהן ניכור רק ומרחק משמעותי בין המציאות, יפה ככל שתהיה, לבין הנכתב. משום כך אני רואה חובה להעיד, כי את הדברים שנכתבו בחוברת זו, את ההערכות על אופיו ואישיותו של מוקי, על מקצועיותו ודרך פיקודו על פלוגת הרב"טים - את כל אלה שמעתי בצורה זו או אחרת בחייו. הדברים שיובאו כאן יכולים היו להאמר ללא שינוי ובלי לגרוע כאשר מוקי היה חי.
והם נאמרו.
ומשום כך הוריו של מוקי, פנינה ושמואל, וחברתו דורית אינם רוצים שתראו בחוברת זו 'חוברת אבל'. זה אינו הספד אלא תיאור, על קצה המזלג אמנם, של דרך פעולתו ותפקודו של מ"פ בצנחנים, מ"פ שחובה ללמוד ממנו. "את מוקי", אומר אחד ממפקדיו, "צריך ללמוד בבית ספר לקצינים". חוברת זו צריכה להיות הצעד הראשון לכך.