סגן אלכסנדר טבק שקולניק ז"ל

אלבום תמונות

סגן יהודה פיקמן עלה אל מגדל התצפית לקראת מותו. לגבי סגן פיקמן היה זה חלק מהשיגרה. שיגרת הישיבה שלנו על תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת-הימים וראשיתה של מלחמה אחרת - מלחמת-ההתשה. מלחמה בסגנון חדש. מלחמה של קני תותחים, מול קני תותחים. קנים מצריים מול קנים ישראליים. סגן פיקמן היה "העיניים של התותחים". המגדל הגבוה שאליו טיפס, פרס לפניו נוף רחב, לא רק של תעלת-סואץ, לא רק של מצדיות חפורות - סוללות העפר שהתרוממו בגדה המערבית של התעלה - מבטו הרחיק מעבר לזה. הוא יכול היה לראות אפילו את הדקלים ואת קציהן של תעלות המים המתוקים.
באותה תקופה, בספטמבר 1968, הצליחה מצרים לארגן את החזית המזרחית. מיפקדת החזית המזרחית היתה בפיקודו של גנראל עיראקי ונטלו בה חלק סוריה, ירדן, עיראק והשתלבו בה כוחות מערב הסעודית שניצבו בירדן. בעבר השני רבצה מצרים, על מאות תותחים, שקורבו לקו התעלה במתכוון, כדי שיוכלו לנהל את הקרבות שזכו לשם "המלחמה שלאחר המלחמה".
יהודה פיקמן עלה על מגדל התצפית, יחד עם טוראי וולנטין, כדי לבדוק את הגיזרה ומקור האש המצרית.
סיפר וולנטין: "השעה היתה 2 אחר-הצהריים. אמרו לנו שיש כוננות. הופיעו הסימנים השיגרתיים לכך, שהמצרים מכינים תקרית אש. עלינו למעלה למגדל. ישבנו שם שעה. הנוף היה מרהיב כרגיל. מסביב שרר שקט, עד כדי כך שקט, שביקשתי לרדת לדקה מהמגדל. סגן פיקמן אמר לי שיהיה בסדר.
"רק ירדתי למטה והפגזים הראשונים התפוצצו במוצב. חזרתי והתחלתי לטפס על המגדל, להצטרף אל יהודה. בחצי הדרך, פגע פגז במגדל. שמעתי גם את נפץ הקליעים, המתדפקים על דפנות הברזל של המגדל. עליתי למעלה. סגן פיקמן ישב שם בקור רוח, כשהוא מדבר במכשיר הקשר ונותן מטרות לתותחים שלנו. פקודות אש קצרות. תכליתיות. המצריכות שלווה וקור רוח".
פגז נוסף פגע במגדל, קרוב מאוד למקום, בו ישב קצין התצפית פיקמן ועוזרו וולנטין. הקסדה הועפה מעל ראשו של וולנטין ונדמה היה לו שהוא נפגע. סגן פיקמן נפנה לטפל בעוזרו הצעיר. הוא אמר לו לרדת מהמגדל, לתפוס עמדת מחסה על הדרגות שהיו חסויות בתוכו, מפני אש של נשק קל. יהודה חזר בשקט למעלה, נטל את המשקפת והמשיך לטווח.
מספר וולנטין: "כשהתאוששתי, חזרתי ועליתי לעמדה, לראות לאן אנו יורים עם התותחים שלנו. באוויר עמד ענן אבק וסיד ולא יכולתי לראות דבר. בקירות המגדל נבקעו בקיעים גדולים, ומדי פעם רעד המגדל כשפגז נוסף פגע בו. (מפקד המוצב העיד אחר כך, שהמגדל נפגע ב-10 פגזים לפני שקרס תחתיו). אז אמרתי ליהודה שהמגדל יתמוטט עלינו והוא הורה לי לרדת. לא רציתי לרדת בלעדיו.
"ואז משהו נפל עלי... פגז חודר שריון התפוצץ בקרבתי ואני נפלתי למטה... למגדל כבר לא היו מדרגות, הוא היה מנוקב כולו... רק בנס נשאר לוח, עליו ישב סגן פיקמן שהוסיף לטווח את התותחים בקור רוח".
פגיעה נוספת. הלוח שעליו ישב יהודה פיקמן הופל ועימו צנח הסגן האמיץ אל מותו. על מעשהו, צויין לשבח על-ידי מפקד גייסות השריון, על גילוי דבקות במטרה תחת אש אוייב ואומץ לב.
מקרה זה, לחימתו העיקשת של סגן יהודה פיקמן, היה בה כדי לייצג את תרומתו הרבה של החיל כולו במלחמה הקשה, שהתרחשה על גדות התעלה.