קורות חיים
אמיר (אמירי), נולד ביום ה' בטבת תשי"ג (23.12.1952) במושב גאולים, כבן שמיני למשפחה צברית, שמוצאה מתימן. עם סיום לימודיו בבית-הספר היסודי בצור-משה, עבר ללמוד בתיכון של קיבוץ משמר-הנגב, אלא שהריחוק ממשפחתו ומחבריו החזירהו שנית אל המושב; הוא עבד במשק עד לגיוס לצבא. בילדותו הצטיין אמירי בשובבות ובעקשנות. אמיר אהב ספורט. במסגרת פעולות הספורט בבית-הספר זכה תמיד לתעודות הצטיינות. יותר מכל אהב את ברכת השחייה ואת מגרש הכדורגל. שעות ארוכות בילה בברכה, שהייתה מוקפת גדר-ביטחון גבוהה ובעקשנותו תמיד טיפס והצליח לעבור אותה. כשחיפשו את אמיר ידוע היה שימצאוהו באחד משני מקומות אלה.
טרם גיוסו שאף אמיר לשרת בשריון, כי ראה בזה אתגר להידמות לאחיו הבוגרים, אשר גם הם שרתו בחיל זה. אמיר התנשא לגובה מטר-ושמונים, יפה-תואר, שזוף-עור, קול עמוק, שהפך לתו זיהוי, עיניים שמביעות עולם ומלואו. אמיר, צירוף של עדנה וכוח, נדיבות-לב ועקשנות. אמיר,שכולו חיוך, מסירות ונאמנות. אמיר, שמילים קטנות קשה להן לחבוק את דמותו.
אמיר גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס למפקדי טנקים, גמר בהצטיינות והפך למפקד טנק. אמיר היה אחראי ומסור לתפקידו והקפיד על ביצוע מדויק. הוא היה נאה דורש ונאה מקיים. על כל אלה הוענק לו "אות השירות המבצעי". הטנק העניק לאמיר ביטחון ועוצמה, הוא והטנק הפכו למקשה אחת. תמיד נהג לומר שהטנק הוא אהבתו השנייה לאחר אמו.
עם התקרב השחרור,עוד בטרם התגבשו תוכניותיו לעתיד, פרצה מלחמת יום הכיפורים והתוכניות עמדו מלכת. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), באזור קונייטרה, צפונית לציר "טרזן", נפגע אמיר ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אם, חמישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.
על מעשהו במילוי תפקידו הקרבי, תוך חירוף נפש, הוענק לו עיטור העוז. וזה תיאור המעשה: "סמ"ר אמיר בשארי ז"ל היה סמל-מחלקה בפלוגת-טנקים, שהשתתפה בקרבות הבלימה ברמת הגולן. במוצאי יום-הכיפורים עמד סמ"ר אמיר בשארי ז"ל בעמדת-אש מול הסורים המסתערים. הוא גילה שיירה של טנקים סוריים שנעה בוואדי. הוא ניהל אתם קרב מטווחים קצרים ביותר והשמיד בעצמו כ-10 טנקים של האויב. במעשהו זה גילה אומץ-לב רב, קור-רוח ותושייה".
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אמיר שימש דוגמה ומופת לכל פקודיו בידע המקצועי שלו, במסירותו ובדאגתו לחייליו, ובאומץ לבו".
משפחתו תרמה לזכרו ספר-תורה לבית-הכנסת במושב גאולים; בעיתון "במחנה" פורסמה רשימה על "רס"ל אמיר בשארי ממשפחות המט"קים".