אריאל טמס ז"ל

קורות חיים

בן הלן ודוד. נולד בשנת תר"פ (1920) בירושלים. תחילה למד בבית-הספר העממי שבשכונת בית הכרם ואחר-כך בגימנסיה העברית. היה מחניכי קהילת הצופים ("צופי מתתיהו"), ואחר-כך הדריך בתנועה והתחבב מאוד על חניכיו, בזכות ערנותו, פשטות הליכותיו, בקיאותו במחנאות, אהבתו העזה לטבע ועוז רוחו.

בעודו תלמיד הגימנסיה הצטרף עם קבוצה מחבריו ב"צופים" ל"ארגון הצבאי הלאומי" ובשורותיו גם עבר אחר-כך "קורס סגנים", הקורס הבסיסי למדריכים ומפקדים במחתרת. עקב הפילוג שחל באצ"ל בקיץ 1940 פרש ממנו ועבר לארגון ה"הגנה".

תקופת-מה למד בטכניון העברי בחיפה ובצד לימודיו המשיך בפעילותו הבטחונית.

מלא באחריות ובמסירות את כל התפקידים שהוטלו עליו. פשוט בהליכותיו ומסור לחבריו, ידע למלא בשעת סכנה תפקידי בטחון נועזים ביותר. חסר מנוחה ודרוך תמיד, נמשך לפעולה שדרשה מסירות נפש ומעוף. חלם הרבה על הפלגות בים ופילוס נתיב לגאולים. אין פלא אפוא שעם הקריאה לצאת לפעולה הימית הנועזת בסירת מנוע אחת ויחידה, עזב את לימודיו בטכניון בחיפה והתיצב מיד לפקודה.

בכ"א באייר תש"א (18.5.1941) יצא בקבוצה של כ"ג צעירים בשליחות ה"הגנה" לפעולה שמטרתה לפוצץ את בתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון. הפעולה לא בוצעה, הלוחמים לא שבו לבסיסם וסיבת הדבר לא נודעה עד היום.

ביאושו פנה אביו, המורה, בקינה אל הלבנה אותה שאל: "אפרוש בתפלה / עם צאת כוכבי רום / כפי ללבנה / לבי מה יהום! / הוי את הלבנה. / בת-אל צחורה / ראי מה גדול / שברי ונורא ! / בשערי הארץ / הצו כבר עמד / בני למלחמת / יצא ואבד / הלך על מולדת / יקרה לו להגן / ועדיין לא שב / מחמדי, הבן".

פרקי חייו ופעלו פורסמו בספר בית הכרם בת ה-40 וב"מגן בסתר". הוריו הקימו לזכרו מצבת-זכרון בבית הכרם, בשדרה הנושאת את שמו.

בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים הוצבה אנדרטה לזכרם של 'כ"ג יורדי הסירה' וכן קרויים על שמם בית-הספר לקציני ים בעכו, ורחובות בערים שונות במדינת ישראל.