ברוך ("בורקה") יעקובסון ז"ל

קורות חיים

בן פרידה ומנדל. נולד בי"א באדר ב' תרע"ו (16.3.1916) בריגה, לאטביה. הנער הרחב והחסון הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בריגה ומיד התבלט בכשרון השירה שלו. כבר מראשית צעדיו בתנועה בלט ביזמתו וערנותו ובמסירותו הציבורית. כדברי אחד מחבריו, "עצם הופעתו הראשונה היתה עושה רושם. כי מניין לנו בגולה צעיר יהודי גדול, רחב איתן וקולו אומר בטחון וכוח? על כן גם היה חביב על כולם. אבות ובנים כאחד אהבוהו והתענגו עליו, היית מבחין ברק גאווה בעיניים לאמר:"אם כאלה לנו...". עם זאת גם הצטיין כנואם מוכשר וכאיש שיחה המעודד את חניכיו ונוסך בהם אמונה ובטחון.

בשנת 1934 יצא להכשרה חקלאית בחווה ביוגלה, מקום שם התמסר לעבודה בהתלהבות והתגבר בקלות על כל המכשולים שניצבו בדרכו. תוך זמן קצר היה למזכיר של קיבוץ ההכשרה והרוח החיה בו. לאחר שהות של תשעה חודשים במקום נקרא חזרה לעבודה החינוכית בכמה מסניפי התנועה.

בשנת 1937 עלה לארץ-ישראל. כאן המשיך להיות פעיל במרץ-נעורים, ועד מהרה היה לאחד מעמודי התווך של הגרעין "האנגלו-באלטי" באפיקים. כשעבר הקיבוץ לבנימינה שוב מילא בו ומטעמו תפקידים מרכזיים: מזכיר פנים, פעיל בלשכת העבודה ואחר כך מזכיר מועצת פועלי בנימינה.

המושבה, שהתנכרה לעבודה העברית, היתה זקוקה לפועלים. הגיעו ימי הקטיף... בורקה הינו הנפש החיה. הוא מעודד ומארגן.. מתחילה תקופת האבקות מרה על זכותו של הפועל העברי במשק העברי. היאבקות ממושכת וקשה. בורקה השקיע את עצמו במלחמה הזאת וכרגיל-במרכז. ברגע קשה הופנו העיניים אליו. עליו סומכים. בו נותנים אמון. הוא היה בין אותם החברים שמקבלים על עצמם את עול המעשים החלוציים בתום באהבה אך גם בעקשנות.

תפקידים אלה מילא במסירות מופלגת ורכש את אמונם של כל פועלי המושבה. ואחר כך היה בין הראשונים שעלו למטולה ואחר לגבעה, לנעמה, היא כפר-בלום.

בשנת 1940, עם הקמת היחידה הימית הראשונה בפלמ"ח - הפלי"ם - התגייס בורקה ליחידה זו. במשק היססו הלאפשר לו את הדבר? הוא נחוץ היה לקיבוץ. אולם בורקה עמד על שלו. הוא תבע את הליכתו בה ראה את הצו החלוצי של התקופה. הקיבוץ נענה לרצונו ובורקה הלך. הלך כחלוץ. כדבריו:"הבאמת אפשר לחשוב שבחור משלנו לא יענה לקריאה?"

מתוך היחידה נבחרו עשרים ושלושה בחורים לביצוע משימה בחופי לבנון: פיצוץ בתי הזיקוק בטריפולי. אנשי הפעולה היו אמורים, לפי התיכנון, להתחלק לשלוש כיתות: האחת לשמירה על הסירות, השניה להבטחת מסילת הברזל המובילה לבתי הזיקוק והשלישית לביצוע פעולת החבלה. הם אומנו למשימה במשך זמן רב. ובאימונים הוכיחו כושר סבילות רב ויכולת ביצוע מעולה.

בכ"א באייר תש"א (18.5.1941) יצאו למשימתם בסירה "ארי הים", אבל הפעולה לא בוצעה ואנשיה לא שבו לבסיסם. אין איש יודע מה עלה בגורלם עד היום הזה.

אנדרטה לזכרם של כ"ג יורדי הסירה מוצבת בהר הרצל בירושלים וכן קרוי על שמם בית הספר לקציני ים בעכו. בערים שונות בארץ קרויים רחובות בשם "כ"ג יורדי הסירה".

לזכרו של ברוך כתב עליו אחד מחבריו דברי-שיר אלה:"היה אחד כזה בינינו/ רחב השכם/ עז המצח/ ואיננו/ כי בלעהו/ עטפהו/ סוד הנצח./ היה אחד כזה בינינו/ עם רעיו יצא אי-שם/ ואיננו./ כי בלעהו/ עטפהו/ תכול הים"

כן הוצאה חוברת לזכרו על ידי קיבוץ כפר בלום.