תפריט נגישות

רס"ל משה מגוס מקונן ז"ל

משה מקונן
בן 33 בנפלו
בן אורה (אייהוש) וטוביה (תקרה)
נולד באתיופיה
בט"ו בשבט תשכ"ט, 3/2/1969
התגורר בבית שאן
שרת בחיל האויר
יחידה: יקת"א
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ה בשבט תשס"ב, 6/2/2002
מקום נפילה: חמרה
באזור בקעת הירדן
מקום קבורה: בית שאן
הותיר: הורים, אחות, שלושה אחים, אישה ושתי בנות

קורות חיים

משה מגוס בן אורה (אייהוש) וטוביה (תקרה) נולד ב- ט"ו בשבט התשכ"ט (03.02.1969) בכפר מסקולו שבאזור לסטה באתיופיה.

משה גדל בכפר והפך לנער רועה צאן ועובד אדמה ועזר לאביו בפרנסת המשפחה.

בשנת 1984 התחיל משה יחד עם משפחתו את מסעו לארץ ישראל דרך סודן, דרך קשה שבה איבדה המשפחה את אלפו הבת הקטנה, משה חלה במהלך המסע אך הצליח להתגבר על מחלתו ובסוף שנת 1984 הגיעה המשפחה לארץ והתגוררה בנתניה.

בין השנים 1988-1985 למד משה בפנימיית "חופים" ליד עכו ושם סיים את לימודיו במגמת מכונאות רכב.

בין השנים 1992-1989 שירת בחיל האוויר ביחידת יקת"א בצריפין בתפקיד אפסנאי ציוד. במהלך שירותו הצבאי קבל משה מספר פעמים תעודות הצטיינות על מסירותו, תרומתו והשקעתו הרבה.

בסיום שירותו הצבאי חזר משה לחיק משפחתו, מצא עבודה וכהרגלו עזר להורים בפרנסת המשפחה.

בשנת 1994 הכיר משה את יעל ובשנת 1996 הם נשאו ומכיוון שלא היה באפשרותם לרכוש דירה בנתניה עברו לאחר שנה להתגורר בבית שאן, שם נולדו שתי בנותיהם: עדן ונוי.

משה היה אדם טוב - לב בעל חיוך מקסים ומלא שמחת חיים, אדם אכפתי שתמיד אהב לעזור ולהקשיב לכל אחד ואחד, תמיד נתן יד למי שביקש וגם למי שלא ביקש.

בהגיעו לבית שאן, רכש מהר מאוד את אמונם של האנשים במקום והיה חבר בקהילה האתיופית.

במקום עבודתו בבית השיטה אהבו אותו מאוד וידעו תמיד שהם יכולים לסמוך עליו.

למרות שהתגורר בבית שאן, היה משה מגיע לעיתים קרובות למשפחתו בנתניה ובכל הזדמנות שהייתה לו היה בקשר עם החברים והקרובים וכולם ידעו שכמשה בא לנתניה, היו הרבה צחוקים ושיחות כל היום עד השעות המאוחרות.

משה היה בעל נפלא ותומך ואבא שמשפחתו היתה חשובה בשבילו, תמיד דאג שלא יחסר להם כלום ותמיד מצא זמן לאשתו ולילדות גם כשהיה בעבודה ודאג לפרנסת משפחתו.

משה אהב לשרת במילואים בצה"ל, ככה הוא חשב והרגיש שהוא עדיין תורם למדינה, במילואים הוא היה פוגש את חבריו מהצבא אתם שירת כ-13 שנה.

משה קיבל צו מילואים לסוף ינואר 2002 וכהרגלו הגיע ליחידתו, משם נשלח לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה לשלושה ימי אימון בבסיס "אופק" בטבריה, משם נשלח משה לישוב חמרה, מקום שלא הכיר, את כל שירותו במילואים הוא עשה בצריפין.

יחד עם משה נשלחו לחמרה עוד 4 חיילים מיחידתו כדי לאבטח את הישוב, ביום רביעי 06.02.02 חדר מחבל לישוב במטרה לרצוח רבים מבני הישוב, נחישותו ואומץ ליבו של משה בקרב זה, הצילו רבים מבני הישוב אשר שכל בערב הנוראי ההוא שתיים מבנותיו, אם ובתה ממשפחת אוחנה.

משה היה הראשון שקם ויצא עם רכז הבטחון כדי להגן על התושבים מפני הרוצח הנתעב.

משה עשה תמיד את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר בכל דבר וגם בהגנת העם והארץ אפילו שזה עלה לו בחייו.

במותו, השאיר אחריו, הורים, אחות, שלשה אחים,אשה ושתי בנות.

משה מגוס נטמן בבית העלמין הצבאי בבית שאן ביום ה' כ"ה בשבט התשס"ב (07.02.2002).

בן 33 היה בנופלו.

יהי זכרו ברוך

בניית אתרים: