תפריט נגישות

סגן שלמה ברילובסקי ז"ל

שלמה ברילובסקי
בן 27 בנפלו
בן שרה (סוניה) ויצחק
נולד בנתניה
בא' בשבט תש"ו, 3/1/1946
התגייס ב-נובמבר 1964
שרת בחיל השריון
יחידה: גד' 407
נפל בקרב
בכ' בתשרי תשל"ד, 16/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: החווה הסינית
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: נתניה
חלקה: ג, שורה: 6, קבר: 2.

קורות חיים

שלמה, או שלוימיק כפי שנקרא בפי בני משפחתו וידידיו נולד בנתניה ב-א' בשבט תש"ו ה-3.1.1946 להוריו סוניה ויצחק בריילובסקי, אח צעיר לנירה וכרמית (פרומה). תינוק יפה, בהיר עיניים ותלתלים, סקרן ומלא חיוניות. את למודיו בכתה א' בביה"ס ביאליק בנתניה החל מוקדם מן הרגיל כיליד ינואר, ומוקדם מידי מבחינתו: ללא מוכנות ובשלות הנדרשים מתלמיד כתה א'. את יסודות הקריאה ומשמעותה קנה בבית ולא במסגרת הכתה.

בית הספר באותן שנים לא השכיל לאבחן אי בשלות, וכל אי הליכה בתלם פורשה כעצלנות גרידא. כבר בשלב המוקדם הזה בחייו בלטה ההצמדות שלו לנורמה הפנימית שלו מבלי להתפשר למקובלות של "מה יגידו" "מה חושבים עלי". שמחת ילדותו לא נפגמה, המסגרת ככל שלחצה לא הצליחה לערער בתוכו את הגרעין הפנימי החזק, את הנמרצות, החיוניות והיכולת להבחין בין עיקר לטפל גם מבלי לקרוא לדברים בשמם. בסיום כתה ו', לאחר פגישה ראשונה עם מורה שידע להמריא לעולמות רוחניים בשעור ספרות ולסחוף אחריו ילדים כמו שלוימיק, הוא חש בחויה רוחנית בלתי מוכרת, מושכת, מרתקת שחייב להיות לה המשך מתוך נחישות פנימית ושחרור מכל קונבנציה ניגש למנהל ביה"ס ובקש להשאר שנה נוספת בכתה ו' כדי לנסות ולגשר על הפער שנוצר בשש שנות למודיו הראשונות בביה"ס. בקשתו אושרה, הוא בחר בדרכו בלי חשש מסטיגמות, כותרות, תוך אבחנה מובהקת בין עיקר לטפל והצמדות עקשת לדרישות שהוא דרש מעצמו ולא מזולתו. חיוניות, כח, ריסון וחכמה באו לביטוי בשלוימיק שחקן הכדורגל של נבחרת הנוער של מכבי נתניה, הוא היה שחקן מצטיין בקבוצת נוער שזכתה בפרס על הישגיה: המועדון שלח את שחקני הנוער לטיול באיטליה. שלוימיק זכר בטיול את אחיניתו בת השנה סמדר לה קנה בובת ארנב ענקית אותה נשא בידיו משך הטיול כולו. בסוף כתה י"א כשהפעילות על מגרש הכדורגל, הים, הצילום, תפשו מקום עיקרי בהתענינותו ודרישות ביה"ס לא היו בראש סולם העדיפיות שלו, הוא יצא מן המסגרת ובכוחות עצמו נגש לבחינות הבגרות, אל למוד התנך, הוא ניגש בלי פרשנות של גדולי הפרשנים בלי הרצפטים של מורי התנך האמונים על ההכנה לבגריות אלא מתוך גישה אישית של נער סקרן וחכם שגילה בספר הספרים עומק ופיוט, הסטוריה, סוציולוגיה וספרות, "בלי שיקלקלו לי" כפי שנהג לומר. שלוימיק עשה לעצמו ילדות ארוכה מלאת שמחה וכשהחליט להפרד ממנה היתה זו החלטה שלו ובחירה שלו. הוא בחר באתגר הלימודים האקדמיים והשכיל להעביר את השעשוע, המשחק הסקרנות עד אין קץ לתוך הלימוד העיוני החשיבה, פיצוח קודים, הנתוח העיוני היו השעשוע בחייו הבוגרים כשם שהיה הים והחול, הכדורגל וטפוס על עצים בילדותו. הוא היה הארכיטקט של חייו, אוטודידקט אמיתי בכל תחום. אפילו לשיר הוא למד את עצמו: כאשר גילה שהוא זייפן המדבר מוסיקה, החליט שהוא ידע לשיר ויהי מה. תקליטים של ג'ורג' ברסנס היו בשבילו שעורים בזמרה והוא שר ועוד איך.

שלוימיק גוייס לצה"ל בנובמבר 1964.היה לו חלום להתנדב לצנחנים, הצבא חשב אחרת, הוא הוצב לחייל השריון, למרות ערעורו ונסיונותיו לבטל את מה שנראה לו אז כגזרה היה השריון לחייל שלו. טירונות, תותחני שריון, טען קשר, מש"ק שריון ולבסוף קורס קציני שריון. שלוימיק החייל, שלוימייק הקצין, תמיד אופטימי מתוך גישה שיש פתרון לכל מצב, דורש מעצמו לפני כל דרישה מזולתו, מעמיק, מסור כשכל אתגר נתפש גם כשעשוע לפעמים אינטלקטואלי לפעמים גופני, במלחמת ששת הימים שפרצה חודשים ספורים לאחר שחרורו מצה"ל והוא טרם הוצב ביחידת מלואים של השריון הוא מוצב כמפקד מח' חי"ר מילואים. לבו בשריון עם חבריו לשרות הסדיר אליהם בקש להספח או לפחות לכח שריון אחר, מ"מ חי"ר בכח מטהר אחרי פריצת השריון, מ"מ צעיר מול חיילי מילואים ותיקים שחלקם יכלו להיות הוריו נשמעים לו בשעת הקרב ומכינים לו סלט בלב המדבר כשהקרב תם. מלואים של שריון במדבר אמונים תוך אמונה בכוחו של הטנק ובכח השריון להגן על חיי הלוחמים ולבצע את המוטל עליו בקונספציה הלאומית אם וכאשר תפרוץ מלחמה, מלחמת ההתשה קוראת לו לתעלה לתקופות ארוכות כשהוא כבר סטודנט לכלכלה וסוציולוגיה, סטודנט חרוץ, נמרץ, עקשן וחכם הוא מבחין בין העיקר לטפל בחייו הסטודנטיאליים. הציב לעצמו מטרה אותה הוא משלים. תוך שלוש שנות למודיו קבל תואר בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים ועתיד היה לקבל תואר מוסמך האוניברסיטה למדעים אילמלא המלחמה הנוראה שגדעה את חייו בעודם באיבם. במלחמת יום הכפורים השתתף שלוימיק בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני כמפקד מח' טנקי פאטון בקרב שהתחולל בצומת "טרטור" "לכסיקון" מדרום למתחם "מיסורי" ביום כ' בתשרי תשל"ד 16.10.1973 נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה והוא נהרג. על אחד הציורים שרבוטים שמצאנו בין נירותיו נרשמו המילים האלו מתוך שייקספיר, (בצטוט חפשי) הפחדן, מוג הלב מת במהלך חייו כמה וכמה פעמים ואילו האמיץ המתגבר על פחדו מת פעם אחת בלבד והוא ברגע בו הוא מחזיר את נשמתו לבוראו הוא לא רץ אל הסכנה ולא שש אלי קרב, הוא לא הגדיר עצמו כגבור ולא השתמש בכוחו להרע למרות שהיה חזק. הוא לא היה מן ההולכים בתלם אך לא מרד מתוך שצריך למרוד כדי להיות מיוחד ואחר. בקרב הגורלי ההוא לא היה מספיק להיות חכם, אינטואיטיבי, עקשן ומקורי, צריך היה הרבה מזל כדי לצאת מן התופת ההוא בחיים. הטנק של שלומיק אליו הצטרף המ"פ גדעון גלעדי נפגע ושלומיק הוכרז כנעדר. גופתו זוהתה לימים והועברה מבית הקברות הזמני בבארי למנוחת עולמים בנתניה. אביו נפטר כשנה לאחר נפילתו ואמו שנשאה בגבורה ובאצילות את יגונה נפטרה שנים ספורות מאוחר יותר. השאיר שתי אחיות וארבע אחייניות שלוש מהן נולדו לאחר מותו. הראשונה מן השלוש נולדה ביוני 1974 והיא נקראת על שמו שלומית. מעזבונו דברים שנכתבו על ידו בשנות נעוריו ---------------- רוץ מהר יותר מחולשתך הרודפת אחריך פן תאחר את הרכבת לשלמות בשעות אלו קפלו אנשים אנחות בתוכם, בדקות אלו רמזו אנשים על כבודם שהופר ועתה נולד המחר וצופה אין רק משוגע עומד וצועק: ידעתי, ידעתי ארגיש כיצד המחר נולד ומילד אין לו, אראה את השמש העולה מתוך רחם האדמה ואין מושיע לה בגורלה והירח ישקע ועמו הכוכבים עבדיו ואדם מביט ורואה וכמעט שיבין ואז השמש תשקע.

בניית אתרים: