קורות חיים
בן ירדנה וינון. נולד ביום כ"ז באלול תשמ"א (23.9.1981) בנתניה. בן שני להוריו, אח לאהוד. כשהיה בן עשרה חודשים עבר עם משפחתו לקצרין שברמת הגולן. רון, שכונה 'רונצ'ו' בפי מקורביו, למד בבית-הספר היסודי 'גמלא' בקצרין. ילד יפה, מתולתל שיער, שצחוקו המתגלגל הפך לסמלו המסחרי. אהוב היה על חבריו הודות לאופיו המיוחד: מופנם ועצור אך איכפתי, בעל חוש צדק מפותח ורגיש מאוד לצורכי הזולת.
רון המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון 'נופי גולן' בקצרין, שם למד במגמת שיווק ומינהל עסקים. היה תלמיד למופת והגיע להישגים גבוהים בלימודים, אך הצניע זאת, כפי שמעיד אביו: "ב'נופי גולן' היה תלמיד מצטיין, ממוצע בגרות של 10.8 כולל בונוסים, כשהוא אוסר עלינו להראות את התעודה. הוא היה נער מיוחד, מגיע לכל הישגיו תוך כדי שכיבה וצפייה בטלוויזיה..." במסגרת לימודיו בחר רון לכתוב עבודת מחקר, שזכתה בשבחים רבים, בנושא כביש 'חוצה ישראל'. הוא הושיט עזרה לחבריו שהתקשו בלימודים ועשה זאת ברצון ובאהבה. את השפה האנגלית ידע על בוריה והרבה לקרוא ספרים באנגלית. הוא נבחר כתלמיד מצטיין שכבתי בכיתה י"א. מוריו התגאו בו וציינו אותו לשבח בכל הזדמנות. רון היה ילד סקרן, יסודי, חכם ואינטילגנטי. רון הצטיין בכל אשר עשה ולמרות זאת היה צנוע ועניו. ילד מיוחד במינו, היה כיף לגדל אותו.
רון היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל 'מכבי נתניה' ומראשוני המצטרפים למועדון האוהדים שלה, אולם אהבתו הגדולה ביותר היתה נתונה לקבוצת 'מנצ'סטר יונייטד' האנגלית. הוא עקב בדריכות אחר הישגיה ולא החמיץ אף משחק. בצבא שיכנע את חבריו ליחידה לצפות במשחקים, נהג להושיב אותם והכריח אותם לצפות במשחקי הכדורגל, תוך כדי ניקוי הנשק. פעמיים אף נסע לאנגליה, ללונדון ולמנצ'סטר, לצפות מקרוב במשחקי הקבוצה. הוא עצמו שיחק כדורסל במסגרת קבוצת 'הפועל קצרין' והצטיין בתפקיד הרכז.
בסוף חודש מרס 2000 התגייס רון לצה"ל ובחר ללכת, כמו אביו ואחיו לפניו, לחיל-השריון. לאחר הטירונות שובץ בחטיבת השריון 'ברק' ושירת בגדוד 'סופה'. רון התחבב מיד על יתר החיילים ועד מהרה היה לאחד מעמודי התווך בפלוגה. חבריו התפעלו מכישוריו המקצועיים כמו מיכולתו לשמור על קור-רוח וריסון גם במצבים הקשים ביותר. רון שאף תמיד לשלמות. מגיל צעיר השתוקק להיות נהג טנק והיה מאושר מכך שחלומו התגשם. בזכות היותו נהג טנק מצטיין, בחר בו מפקד הפלוגה להיות לנהג טנק המרכבה שעליו פיקד. נאמן לחבריו לצוות, ויתר רון על אפשרויות הקידום שנפתחו בפניו כדי להמשיך ולשרת עימם. במסגרת תפקידו נטל חלק במבצעים רבים, בעיקר ברצועת עזה, וסייע בחיסולם של מחבלים שאיימו לפגוע בחיילים ובאזרחים ישראלים.
גם במהלך שירותו הצבאי מצא רון זמן לאחד מתחביביו האהובים - האזנה למוזיקה אנגלית. הוא התעניין דווקא בלהקות הבריטיות שאינן מוכרות, אסף עליהן מידע ואף נהג לכתוב מכתבים לחבריהן. בעיזבונו נמצא מכתב, שלא הספיק להישלח, שכתב לאחת הלהקות הללו ובו הוא מביע את דעתו על שיריה. הוא החל לרקום תוכניות לתקופה שלאחר השחרור וחיפש מסלולי טיול באינטרנט עם חברו הטוב. אולם תוכניותיו לא זכו להתממש.
ביום ג' באדר תשס"ב (14.2.2002) נפל רון בפעילות מבצעית בפאתי עזה והוא בן עשרים. צוות טנק 'מרכבה-3' ששהה בו עם שלושה חיילים נוספים, הוזעק לסייע לשיירה אזרחית שהותקפה בכביש קרני-נצרים. בדרך למקום, בסמוך לצומת נצרים, עלה הטנק בו נהג רון על מטען גחון שהכיל למעלה ממאה קילוגרם חומר-נפץ רב-עוצמה. המטען הצליח לחדור דרך המיגון הכבד של הטנק ולבקע את גופו. כתוצאה מהפיצוץ התפרק הצריח, ניתק מגוף הטנק ועף למרחק מספר מטרים. מעוצמת הפיצוץ נהרגו רון ושניים מחבריו - סמל-ראשון משה פלד וסמל אשר זגורי. איש הצוות הרביעי, פינקלשטיין שוקי, נפצע קל. רון הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח. יום לאחר נפילתו חזר אחיו אודי ארצה משהייה של חצי שנה בתאילנד. אודי ורון לא התראו במשך תקופה של חצי שנה והפרידה קשה על אודי מאד. הם היו אחים קשורים מאוד, אהבו להיות ביחד ולהתייעץ אחד בשני.
לאחר מותו הועלה לדרגת סמל-ראשון וצוין לשבח על-ידי אלוף פיקוד הצפון, שהטעים בנימוקיו כי רון וחבריו "פעלו בנחישות, תוך גילוי יכולת מבצעית ומקצועית, חתירה למגע עם האויב, לחימה תחת אש, גילוי קור-רוח ודבקות במשימה."
בין המלווים את רון למנוחות היו שחקני קבוצת 'מכבי נתניה' והנהלתה, שבישרו על החלטתם לקרוא לשער מספר אחת באצטדיון בנתניה על שמו - 'שער לביא', במשחק פתיחת העונה.
מפקד החטיבה מספר: "הסמח"ט סיפר לנו שכמה שעות לפני היציאה לפעולה הוא עבר במשטח הטנקים בנצרים. לרגל ביקורו אספו חמישה-עשר חיילים, שהתיישבו לידו. הם לא דיברו על תנאים וחופשות; הם היו שתי רמות מעל כל מה שהכיר. היו שניים שהתבלטו במיוחד - רון והטען-קשר שאיתו. הסמח"ט שאל אותם אם קיבלו את פנקסי הקוד האתי שחולקו לחיילים. רון טען מולו שאין די בקוד האתי בכיס, 'העיקר שזה ייכנס ללב ולראש, כשהמבחן הסופי הוא יישומו במעשים,' אמר. כשהרמטכ"ל הגיע לנחמנו בשבעה, הוא ביקש, נרגש, שדבריו של רון יפורסמו במורשת הקרב של צה"ל."
לקראת יום השלושים לנפילתו של רון התלבט מפקד הפלוגה במלים שיאמר על קברו. רצה הגורל והתלבטותו נחסכה; חודש בדיוק לאחר האסון עלה עוד טנק 'מרכבה' על מטען רב- עוצמה שהתפוצץ באותו מקום ממש וגרם לחללים נוספים. בין הנופלים היה סמל-ראשון מתן בידרמן, שעל מיטתו נמצאו דברי הספד שכתב על רון. מפקד הפלוגה קראם בטקס האזכרה.
לאחר מותו החליטו הוריו ואחיו להנציח את זכרו בכל דרך אפשרית. נערך ערב לזכרו בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשס"ב, התקיים משחק ראווה בכדורגל בקצרין, בין קבוצת מכבי נתניה ועירוני קצרין. הוקם גלעד לזכר רון וחבריו בגדוד בו שירת, שודרה תכנית רדיו לזכרו בחג שמחת תורה תשס"ג - חברים מספרים על רון - ברדיו האזורי 106FM.
בשיכון ותיקים בנתניה, בו גרים סבו וסבתו, ייקרא רחוב על שמו - "משעול רון".
הכיתה שבה למד רון שיווק ומינהל בבית-הספר התיכון 'נופי גולן' בקצרין, תיקרא על שמו 'כיתת רון לביא'. בכיתה יוצבו תמונותיו של רון ועבודות שהכין בזמן לימודיו בבית-הספר. הוריו יעניקו מדי שנה מלגה לתלמיד מצטיין במגמת השיווק.
הצער והכאב קשים מנשוא, אבל אנחנו ממשיכים ע"פ צוואתו הלא כתובה, זוכרים את חיוכו הענק וטוב ליבו. גאים להיות הורים לילד שכמותו.
הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בנתניה.
משפחתו הקימה אתר אינטרנט לזכרו בכתובת: http://ronlavie.co.il.