זאב זאביק וידר ז"ל

קורות חיים

זאב (זאביק), בן שרה ומשה, נולד בישראל בי"ט באב תשי"ג (31.07.1953). אח לרפי ולאילן. גדל בהרצליה, למד בבית הספר היסודי "ברנר" והמשיך לתיכון "מישלב" בתל אביב.

בתום לימודיו התגייס לצה"ל, לחיל הקשר. זאב שירת כקצין קשר בחטיבת הצנחנים, המשיך בשירות קבע כסגן מפקד גדוד וכמפקד גדוד הקשתות ולאחר שירות רב שנים פרש מצה"ל בדרגת סגן אלוף. הוא המשיך לשרת במילואים כמפקד גדוד קשר בחיל השריון.

אחרי פרישתו עסק זמן קצר בחקלאות. בהמשך הקים עסק עצמאי להסעות בבקעת הירדן ומפעל לדודי שמש. כשסגר את עסקו החל לנהל פרויקט תקשורת בפולין מטעם חברת אי.סי.איי.

עם סיום הפרויקט עבר זאב לעבוד כמנכ"ל חברת "דיזינגוף" בניגריה. הוא שהה בניגריה תקופות ארוכות, אך הירבה לבקר את משפחתו, אשתו זהבה וילדיו נמרוד, גיל-לי וסיון, שחיו ביישוב בקעות בבקעת הירדן.

לקראת פסח תשס"ב הגיע זאב לארץ, לחגוג עם בני משפחתו. הם התכנסו לסדר פסח במלון בנתניה.

ביום רביעי בערב, ט"ו בניסן, ליל סדר פסח תשס"ב (27.03.2002), נכנס למלון "פארק" הסמוך לחוף הים בנתניה מחבל-מתאבד חגור בחגורת נפץ, ופוצץ את עצמו במרכז האולם, בו התיישבו זה עתה כ– 250 אורחים לקראת תחילת הסדר וקריאת ההגדה. למעלה ממאה וחמישים איש נפצעו, 22 בני אדם נרצחו במקום ושמונה מהפצועים מתו בימים הבאים.

זאב ומשפחתו היו בין האורחים במלון. הוא נפצע קשה בפיגוע. בתו סיוון וחתנה של בתו השנייה, אברהם בקרמן, היו בין החללים בפיגוע. שניהם היו חיילים, ומונצחים באתר היזכור לחללי כוחות הבטחון.

זאב הפצוע הועבר לבית חולים, אך שם מת לאחר שישה ימים, בכ' בניסן תשס"ב (02.04.2002).

בן 49 במותו. זאב הותיר אישה, בן ובת. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב, לצד בתו.

משפחתו של זאב תרמה את אבריו להשתלה, באומרם שיש בכך להמשיך את אופיו הנדיב, שאהב תמיד לעזור לכולם, בכל מצב. בין המושתלים שחייהם ניצלו בזכותו נמצאת אישה פלסטינאית, מה שמחזק את השקפת עולמו של זאב, שכל בני האדם, באשר הם, שווים.