קורות חיים
צדוק בן נעמי ומנחם, נולד ביום ל' בכסלו תש"ט (1949) בתימן.
צדוק הגיע לארץ מתימן כתינוק בן כמה חודשים בלבד. לאחר תקופה קצרה בקרית שמונה, עברה משפחתו למושב שער אפרים שבשרון הצפוני. במושב זה התחיל צדוק את לימודיו בבית הספר הממלכתי דתי המקומי "בן-נון" ואחר כך המשיך ללמוד בפנימיה שבכפר הרא"ה.
בילדותו אהב צדוק לנגן בתופים, ואולם בשל המצב הכלכלי בבית לא יכלו לרכוש לו תופים, ולכן "גייס" צדוק את כלי המטבח של אמו ולמד לתופף עליהם. מגיל צעיר ביותר היה צדוק המארגן של כל האירועים החגיגיים במשפחתו, ואחר כך גם בבית הספר ובמסגרת הצבאית שבה שירת. את הנוער במושב אהב לארגן בריקודי עמים ואף תרם למטרה זאת את הפטיפון ואת התקליטים שלו. בהיותו בפנימייה של כפר הרא"ה חסך את דמי הכיס שקיבל ורכש לעצמו חלילית וגיטרה. שני כלים אלה ליוו אותו במשך שנים בשעה שארגן את החגיגות.
לאחר סיום לימודיו בפנימיית כפר הרא"ה המשיך ללמוד בסמינר למורים "בית ברל" והוסמך להוראה. עם סיום הלימודים התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. כשסיים את שירות החובה, שקל צדוק אם לחזור להוראה או להמשיך בצבא הקבע. צדוק בחר בצבא, וארבע עשרה שנים רצופות שירת בתפקידים שונים ומגוונים. בכל תפקיד שמילא הוכיח את מסירותו הרבה ואת אחריותו לתפקיד. הוא היה קצין מסור, וללא ספק - דוגמה למוסר עבודה, ליושר ולהגינות.
בסוף שנת 1971 נשא צדוק את ציונה, חברתו מאז ימי בית הספר העממי. את טקס החתונה הכין בעצמו ודאג לכל פרט במו ידיו. במשך השנים נולדו להם שלושה בנים ובת. צדוק אהב מאוד את משפחתו והשתדל להקדיש לה את מעט הזמן הפנוי שעמד לרשותו, אבל תפקידו בצבא לא הותיר לו זמן רב. צדוק לא שכח לעולם שהצלחתו במסגרת הצבאית היתה לא במעט בזכות אשתו, ציונה, שתמכה בו לאורך כל הדרך וחיזקה את ידיו ואת רוחו.
כשפרצה מלחמת לבנון עלה צדוק עם יחידתו לשטח הקרבות. צדוק יצא עם קצין ההספקה של החטיבה ועם עוזר קצין התחזוקה כדי לבדוק את המצב של היחידות בשטח. בהיותם ליד הכפר עזניה, בגזרה המזרחית, נפתחה עליהם אש מן המארב. השלושה השיבו אש עד שאזלה להם התחמושת.
ביום כ' בסיון תשמ"ב (11.6.1982) נפל צדוק בשטח לבנון, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, הורים, שתי אחיות ואח.
במלאות שנה למותו התכנסו חבריו ובני משפחתו להעלות זיכרונות מחייו רבי הפעולה של צדוק. כל הדברים שנאמרו ונכתבו על צדוק נאספו בספרון שיצא לזכרו.