קורות חיים
בן דניאלה ואורי רפאל. נולד ביום י"ב בכסלו תשנ"ט (1.12.1998) בנתניה. ילד שלישי במשפחה, אח לאדיר-ז'אן ולקורל. כן היה לו אח למחצה צעיר ממנו - ליאם.
יארין גדל והתחנך ביישוב בת חפר עד גיל חמש. אז עברו לרמת גן, שם גדל והתחנך בבית ספר יסודי ובתיכון. תלמיד טוב ומוכשר, תיארה אימו, שהצליח ללמוד אנגלית באופן עצמאי.
כשהיה בתיכון שבר את שיניו הקדמיות בפעם השנייה בחייו לאחר שנפל מאופניו. הוא לא הסכים לתקן את השיניים, ותקופה ארוכה סבל מפצעיו עד שהתאחו. מאחר שהיה נבוך להיראות כך לא פקד את בית הספר בתקופה הזו, שארכה כשנה, אך המשיך ללמוד מהבית.
יארין היה ילד תזזיתי וחיובי. המעבר לרמת גן היטיב עימו, והוא אהב את החיים בעיר. את שעות אחר הצוהריים בילה בבית דודיו עם בת דודתו. כן נהג לבלות אצל סביו וסבותיו. היה לו קשר קרוב במיוחד עם סבו, שהיה כמו חבר עבורו.
תמיד היו סביבו חברים והמולה. הוא היה מוביל בחבורתו ופטפטן אבל רגוע מבחינת התנהגותו – מעולם לא היה מעורב באלימות או במעשים שליליים אחרים. המשפחות של חבריו שמחו לארח אותו בבתיהן.
עד גיל אחת-עשרה היה צמחוני. במפגש משפחתי שכלל צליית בשר על האש, הציעה לו אחת הדודות לטעום בשר, הוא נענה לה, התאהב בטעם הבשר ולא הפסיק לאכול. אוכל מרוקאי היה אהוב עליו במיוחד.
יארין נהג בכבוד רב עם הוריו. אימו תיארה איך נהג לפתוח לה את הדלת, עזר לה לסחוב משאות כבדים, והכול באופן טבעי, בלי שהתבקש לכך. הוא התגאה בעבודתה, היה מעורב בנעשה שם, התלווה אליה בחופשות מבית הספר והשתתף במסיבות ובאירועים מטעם העבודה. כשהיה בן שש נפרדו הוריו, אך כשהיה בצבא הם חזרו לחיות יחד בנתניה ובעקבות זאת התהדק הקשר שלו עם אביו.
הקשר שלו עם אֶחיו היה קרוב וחם. הקשר עם האח הבכור התהדק ככל ששניהם בגרו, לאח הצעיר שימש יארין מודל לחיקוי, והוא התגאה מאוד באחותו קורל ששירתה בצבא קבע.
יושרה אפיינה אותו. תמיד אמר את האמת גם כשהייתה קשה. "היה ממש פלס", לדברי אימו. הוא ניחן בסקרנות רבה, היו לו כוונות טובות, ולמרות המראה העדין שלו היה בעל אופי קשוח. הוא היה מופנם וכמעט שלא הביע רגשות. אימו סיפרה שמאחר שהיה צנוע ונוח וכמעט שלא ביקש דבר, היה קשה לסרב לו כשביקש.
יארין חיכה בקוצר רוח לגיוס לצה"ל. תחילה ביקש לשרת במשמר הגבול, אבל אחותו קורל רצתה שישרת בחיל השריון, החיל שבו היא שירתה. ביום 19.3.2017 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "עוז" (77) של חיל השריון.
הוא עבר מסלול שריון מלא בהצלחה וקיבל תפקיד של נהג טנק. בתקופה זו עבר שינוי מדהים באישיותו. הוא היה מאושר ואופטימי, התייחס לתפקידו ברצינות ובמסירות, נמלא בגאוות יחידה ובלט כ"מורעל" אמיתי, מעולם לא התלונן ורכש חברים רבים. בחופשות סוף השבוע נסע לצפון לבלות עימם.
יתר, חברו לפלוגה שהיה לאחד מחבריו הקרובים, כתב: "תמיד היינו ביחד, ומה לא עברנו: מצב שתיים, תורנות מטבח, ש"ג, מסע כומתה, פרשי המדבר, גירוזים ושימונים לא פוסקים, מלכות חרמון, טפ"שים מחלקתיים [טיפולי טנק שבועיים], צוותי שמירה, שישכור, דיסקוקלחת, אימון חורף, תרפ"ל, תרג"ד, תרח"ט [תרגיל פלוגתי, גדודי וחטיבתי], שירי פלוגה, ביקורת אכ"א [אגף כוח אדם], חמ"ל מדבר ועוד – שמסכמים חברות שאין לתאר. תמיד היית שם בשבילי ואני בשבילך, מכרים יעידו שהקשר בינינו היה מטורף ... במקום כמו צה"ל היית הכול, תמיד אכלנו ביחד, התקלחנו ביחד, צחקנו אחד על השני ועל האחרים, וכמה רצינו כבר שיגיע סוף השבוע וניסע לבית".
ידי, חברו לפלוגה, כתב: "אני זוכר אותנו נרדמים ראש אל ראש בתרג"ד. זוכר אותך משחק כדורעף טנקים עם הסיגריה ביד", ועידן, חייל בפלוגה, כתב: "לאט לאט התחלנו להתחבר, להכיר. אני דתי, אתה פחות – שום דבר לא הפריע לנו. תמיד פרגנת, נתת מעצמך, היית אמיתי, והייתה בך רוח חזקה של חוסר ויתור עצמי ... התכונה ש'בערה בך' – תכונת החברות הטובה. לא הסתכלת על הצדדים החיצוניים שלנו, הסתכלת ללב שלנו, ומי שנתן לך את הלב, איתו היית עד הסוף בכול – עזרת, תמכת, הקשבת והקרבת מעצמך למען האחרים, על מנת שלנו יהיה קל וטוב יותר".
יארין העריך מאוד את מפקד הפלוגה (מ"פ) סלמאן ולכן רצה להיות נהג הטנק שלו. באומץ ניגש אליו, סיפר על עצמו ועל תכונותיו החיוביות, הסביר שחשוב לו להתקדם ולפרוח בצבא ושכנע אותו לקבלו לתפקיד. בין השניים נרקמה מערכת יחסים מיוחדת וחברית. בטנק המ"פ טיפל יארין היטב: "מהרגע שנכנס אליו, לא הפסיק לטפח אותו ... ועבד עליו כמו שצריך עד אמצע הלילה", סיפר אוהד, חברו לצוות.
גם עם מפקד הפלוגה גל היה לו חיבור מיוחד. גל סיפר שיארין שימש אוזן קשבת לחבריו בפלוגה – מהמ"פ ועד אחרון החיילים: היה יושב עם כולם ומקשיב לכל אשר על ליבם. כמו כן סיפר, "הפכת עולמות על מנת לשפר את תנאי הפלוגה, וגרמת לכולם להבין ולדעת שיש להם על מי לסמוך וממי לקבל מענה".
בועז, סגן מפקד הפלוגה (סמ"פ), סיפר שיארין היה חייל מלא ברצון טוב, בשמחת חיים וברוח רעננה, מציב לעצמו סטנדרטים גבוהים, דואג לטנק ולצוות וכן חייכן וחמוד עם חוצפה חיובית. פעם שקע הטנק של צוותו בבוץ על ציר מסוכן ברמת הגולן. יארין יצא מתא הנהג ואמר לסמ"פ בחיוך שובב, "ראיתי את השלולית הזאת, אבל אמרתי – 'בטוח נצא ממנה, מה יקרה?'"
בועז הסמ"פ תיאר תרגיל גדודי (תרג"ד) שבמהלכו היה יארין הנהג בטנק שלו: "תרג"ד שלם של אווירה, אוכל, קפה, צחוקים ומה לא. הרגשתי בנוח להביא לך משימות, מורכבות או פשוטות, ואתה בשמחת עשייה עשית, בצורה הטובה ביותר".
גם מפקד המחלקה (מ"מ) נעם סיפר, "הכוכב של הצוות, המחלקה והפלוגה, זה שידעתי שברגע של קושי, רגע של באסה, כשיורד גשם שוטף ואנחנו בשטח, וצריך לטפל בטנק וכו', ארצה שהוא יהיה שם איתי וישרה על כל מי שמסביב את אווירת ה'הכול בסדר, עושים מה שצריך לעשות' שכל כך ייחודית לך". עוד הוא סיפר, "לא יכולתי לזהות בך זיק של ביקורת או ראייה צרה אפילו לאחר שיצא לי לצעוק עליך בג'נטקס [קסדה עם אוזניות לקשר בתוך הטנק] כי לקחת ימינה מדי או שמאלה מדי, ורציתי לוודא שלא לקחת אישי – מייד היה לי ברור שמבחינתך הכול בסדר, כי הרי ברור שאצלך הכול נעשה בשמחה וברוח טובה".
יארין היה חייל למופת, ממושמע ומי שהוביל אחריו את החיילים האחרים. אלה כינו אותו "הנסיך הקטן". אות הצטיינות ניתן לו על תפקודו בתרגיל שהשתתף בו, ומפקד היחידה אמר עליו, "אלה החיילים שאנחנו רוצים בצבא". הודות להצטיינותו זכה להשתתף בקורס רחפנים.
היו לו תוכניות רבות להמשך דרכו הצבאית. הוא עתיד היה ללמוד נהיגה במסגרת הצבא ולצאת לקורס קצינים.
בסוף שנת 2018 הגדוד קיבל אחריות על אזור רצועת עזה. "כל כך שמחתי כשהבנתי שבעזה נתפוס שוב צוות טנק ביחד. ידעתי שאיתך, גם אם יהיה קשה, נזכור את החוויות בחיוך ובכיף", כתב ידי, חייל בפלוגה.
ביום רביעי 19.12.2018, בטרם הספיקו לעבור סוף שבוע משותף בגזרה, נקלע יארין לתאונת דרכים קשה עת עשה את דרכו מבסיס "אורים" הסמוך לקיבוץ מפלסים לכיוון מוצב "נחל עוז": כשחצה את הכביש לכיוון תחנת האוטובוס, פגעה בו מכונית חולפת. הוא נפצע אנושות ולמוחרת נקבע מותו.
סמל יארין קרובי נפל בעת שירותו ביום י"ב בטבת תשע"ט (20.12.2018). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים, שני אחים ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
מפקד הפלוגה סלמאן כתב: "אומרים שהוא תמיד לוקח את הטובים. לצערי דרך סיפורך הטרגי קיבלתי הוכחה שזה אכן כך. אתה הלוחם חוד שלי, חבר, בנאדם שחיוכו לא ירד מפניו לעולם. הגבר, הג'נטלמן, שכאשר תסתכל עליו, ישדר אופטימיות ויסנן לכיוונך: 'החיים יפים, לא נהנה מהם?' ... היית ותישאר נהג הטנק הכי מקצוען שיש, לקחת על עצמך כל לקח והשתפרת לכדי מצוינות. תמיד התגאית בנהיגה שלך ולא אכזבת מעולם. מעולם לא חשבתי שאפנה אליך בלשון עבר בשלב כה מוקדם בחיים. מי עוד יחלוק איתי את החוויות, הרגעים המיוחדים וסודה לימון? ... יארין שלי, אתה בנאדם, לוחם, איש פלדה גועש ורוגש, חבר וגיבור אמיתי".
מפקד הפלוגה גל כתב: "אומנם זכיתי להכיר אותך רק במשך חודשיים, אך אין ספק שכבר אחרי שבוע הבנתי בדיוק איזה מין אדם טוב לב אתה, אחד ששם את הסובבים אותו לפניו. תודה על הכול, אני בטוח שאתה איתנו תמיד ושומר עלינו מלמעלה".
מפקד המחלקה נעם כתב: "היית חייל שתענוג להיות בקרבתו, מצד האדם שהיית. תמיד מאיר את סביבתו ברוגע ובנינוחות האופיינית לך, תמיד בצחוק ובאווירה חיובית ... תמיד נכון לעזור לכולם ולעבוד בצחוק ושמחה, כמו שרק אתה ידעת.
כמ"מ שלך הייתי צריך מאוד להעמיק ולחקור אותך כמה וכמה פעמים כדי להוציא ממך שביב של קושי או משהו שאתה זקוק בו לעזרה, בפלוגה או בבית, כי מבחינתך באת לצבא בתחושת עשייה ונתינה עם כל הלב והנשמה, בלי רצון להקלות או ליחס מיוחד כלשהו. תמיד תלווה אותי המסירות הזאת שלך, לעשות הכול עם חיוך גם במצבים היותר 'בוציים' שעברנו ... במסירות ושליחות. אני מבטיח להשתדל לקחת את המסר הזה עימי ולתת לו ללוות אותי לכל מקום, המסר הזה שלאורו חיית ופעלת".
מפקד המחלקה אורי כתב: "בתור מפקד יש לוחמים שמהרגע הראשון שפוגשים מבינים שהם משהו מיוחד. יארין היה כזה, תמיד ניחן בענווה ובשקט שלו, אך עם זאת בולט בייחודיותו ואהוב על כולם ... אדם בעל סטנדרט גבוה שאוהב את המקצוע שלו, ותמיד בסדר העדיפויות החברים ורק אז אולי חושב על עצמו. עליך נכתב 'כי האדם עץ השדה' – אדם הניחן בעוז ואיתנות, המפיץ את תכונותיו ומעשיו כפירות עץ משובחים".
יתר, חברו הקרוב, כתב: "כרגע מה שנשאר לי זה הזיכרון הטוב שלי איתך והצחוק המתגלגל שלך שחרוט לי במוח. מבטיח לך אחי שלא אשכח אותך, ותמיד תהיה אצלי בלב. לא משנה כמה רחוק אתה או כמה זמן יעבור – תמיד אהיה פה ואנציח אותך. אוהב אותך, אח יקר".
חברו לפלוגה אוהד כתב: "אני זוכר ממנו הכי הרבה את רגעי המבוכה שלא היו חסרים לו, ואז איך שהוא קולט אותם, הוא מחייך את החיוך מאוזן לאוזן אחרי שהבין את הסיטואציה ... אני הסתכלתי מהצד על הילד שגדל להיות מפלגיסט וגבר אמיתי והתמלאתי בתחושת גאווה אמיתית. לפני שהשתחררתי הוא נתן לי חיבוק כמו של האח הקטן, שאני זוכר עד עכשיו, ואמר לי תודה על הכול, אבל מסתבר שאני זה שהיה צריך להגיד לו תודה. אף פעם אני לא אשכח אותך, קרוביאן".
עומר, חברו לפלוגה, כתב: "אתה היית אמור להמשיך את המורשת של הפלוגה ... לתת דוגמה לצעירים. תמיד היית בולט בפלוגה, מהרגע הראשון שהגעת היית אהוב על ידי כולם. אנשים ידעו שהפלוגה בדם שלך. איזה אזרח היית יכול להיות, אחי? יכולת לעשות דברים טובים בעולם".
ביום נפילתו גילתה אחותו קורל שהיא בהיריון, ולבתה שנולדה תשעה חודשים לאחר מכן היא קראה איירין – שֹיכּוּל אותיות של שמו.
חבריו ליחידה הכינו אלבום לזכרו ובו הספדים וצילומים, ודברים לזכרו נכתבו בדף הפייסבוק "זוכרים את יארין".
יארין מונצח ב"יד לשריון" בלטרון, ועיריית נתניה העלתה דף אינטרנט לזכרו באתר לזכר חללי העיר.