תפריט נגישות

סמל יוסף סעיד גזאלה ז"ל

יוסף גזאלה
בן 21 בנפלו
בן יפה ויחזקאל
נולד בתל אביב
בג' בכסלו תשי"ב, 2/12/1951
התגייס ב-1.2.1970
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 7, גד' 77
נפל בקרב
בכ"ג בתשרי תשל"ד, 19/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תעלת סואץ
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: נתניה
חלקה: ג, שורה: 10, קבר: 2.

קורות חיים

יוסף, בן יפה ויחזקאל, נולד ביום ג' בכסלו תשי"ב (2.12.1951) בתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי מסילות בנתניה.

את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "בארי" בנתניה, ואחרי-כן למד שלוש שנים בבית-הספר אורט בנתניה. את בחינות הבגרות השלים בבית-ספר "בית-ברל" בכפר-סבא. יוסי, כפי שקראו לו בני משפחתו וחבריו, היה תלמיד חרוץ ואהב את הלימודים.

למרות מסלול לימודיו המיוחד, למד בשקידה והשלים את בחינות הבגרות, כדי שיוכל ללמוד את מקצוע האדריכלות, שעליו חלם מנעוריו. פרט ללימודים ולקריאה עסק יוסי בענפי ספורט שונים, ואחת מצורות הבילוי האהובות עליו ביותר הייתה הציד, היה לו רובה טוטו והוא אהב לצאת לשטח ולנסות כוחו בציד, כמו כן אהב אהבה גדולה את הים. יוסי היה אופטימי ועליז - אך יחד עם זאת מעולם לא גילה את רגשותיו ולעתים קרובות היה מסתגר בתוך עצמו, שקוע במחשבותיו. שלוות נפשו ואופיו הרגוע סייעו בידו להתגבר על מצבים קשים ביותר. בעיצומם של ימים קשים ומתוחים היה שקט ובוטח. חבריו אהבוהו בעיקר בזכות נכונותו לעזור, לייעץ ולעודד. נכונותו זו לעזור ולייעץ התגלתה בעיקר בקרב בני משפחתו, ואף על פי שהיה הצעיר במשפחה, נדמה לעתים שהוא מבין יותר מכולם, מסירותו ונאמנותו לאחיו, ואהבתו העמוקה לאמו עשוהו לאחד מעמודי-התווך במשפחה. קשר מיוחד נוצר בינו לבין אמו - קשר אמיץ ויקר, שנבע מהערכה, נאמנות ועזרה. את אביו העריך יוסי מאוד וכיבד את דעתו ואת דבריו. הוא נהג לשוחח עמו שעות ארוכות, להקשיב לו ולהתלוצץ עמו. היחס ביניהם דמה יותר ליחס בין אחים מאשר ליחס בין אב ובנו. הוא היה מקור אושר לאביו, שנפטר כחודש לאחר נפילתו. על יחסים מיוחדים אלו כתבה חברתו של יוסי: "...זוכרת אני איך רוממת אותו, איך קדשת עצמך למענו, לפעלו. מי אני כי אעז לתאר את גודל הזדהותך עמו ואת שלמות אהבתך אליו..." יוסף גויס לצה"ל בראשית פברואר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למ"כים בחרמ"ש הוצב ביחידת שריון. על השתתפותו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". עוד לפני שגויס, שאף להיות חייל קרבי באזור הדרום - ושם, באזור תעלת סואץ, עבר את מלחמת ההתשה עד ששוחרר מהשירות הסדיר.

חבר מתקופת השירות הצבאי תיאר שיחה בה השתתף יוסי בעת שירותו: "...בדבריו של יוסי עולים שני מוטיבים עיקריים - נישואין עם חברתו ולימודיו בטכניון. לימודים אלו היו חשובים לו כל כך, עד שהביא עמו ספרי לימוד כשגויס...אזכור את יוסי כמפקד כיתת הנמג"ש שלו, כה שליו וגברי..." בחופשות מהצבא נוהג היה יוסי לחלק את זמנו לביקורים בין כל אחיו ואחיותיו.

בבתיהם אהב במיוחד לשחק עם ילדיהם הקטנים, והשתעשע אתם כאילו היה בן גילם. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. הוא הגיש בקשה להתקבל ללימודים בטכניון במקצוע האדריכלות אך את האישור לקבלתו לא זכה לראות, שכן זה הגיע כשכבר לא היה בחיים. במלחמת יום הכיפורים השתתף יוסי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בקרב שניטש בגדה המערבית של תעלת סואץ, נפגע יוסי באש האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבנתניה. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר מותו כתבה חברתו: "...אמרתי ואומר גם הפעם שהיית עדין-נפש ואהבת את החיים, שהיה לך מבט בהיר ומרגיע. כתבה אחותו יהודית: קשה לכתוב על אח כל-כך יקר ואהוב... עברו עשרים שנה ורק היום אני יכולה לגעת בחומר הזה... רק כמה מילים על אח... על גבר שאהב כל-כך את החיים, הכל היה ורד ונפלא בשבילו, גם כאשר הכל ראו אחרת, תמיד היה אומר לי יש לי כל-כך הרבה תוכניות לעתיד מעניין אם אני אספיק הכל בתקופה שאלוהים נתן לנו. חבל שחיים צעירים כל-כך נגדעים. מה אגיד לך יוסי השארת חלל כל-כך גדול, אחריך משהו גדול בתוכנו הלך יחד איתך. וכאשר היו לך רגעים יפים, מבטיחים - נבטה מעיניך השחורות נפשך הצנועה. בכל שיחה, בכל דין ודברים בלטו טענותיך. שיעור הבנתך את העניין, צלילות מחשבתך ומעל לכל, אישיותך, טוב מזגך ובעיקר סלחנותך..." לזכרו תרמה אמו לבית-הכנסת "מאיר שלוש" בנתניה לוח נרות זיכרון לנופלים וספר תורה.

אביו של יוסף מיאן להנחם. חודש ימים בלבד אחרי שקבל את הידיעה האיומה על מותו, הלך בעקבותיו.

יוסף קיבל את אות השירות המבצעי.

בניית אתרים: