סמל יעקב (אעקובה, קובי) סמיה ז"ל

קורות חיים

יעקב (אעגובה, קובי), בן אורידה וזאכי, נולד ביום ב' בסיון תש"ו (1.6.1946) בלוב, וכשהיה בן ארבע עלה ארצה עם משפחתו. בשנת תש"י למד בבית-הספר הממלכתי-דתי על-שם "עוזיאל" במעברת שבות-עם,ואחר-כך המשיך בבית-ספר תיכון-ערב לנערים עובדים. עוד בילדותו, שעברה עליו במעברת שבות-עם, נאלץ יעקב לעבוד בחופשות כדי לעזור לאביו בפרנסת המשפחה. מכיוון שאהב את הטבע ואת עבודת-האדמה, עבד בתלישת בוטנים, בקטיף כותנה, בקטיף הדרים וכו'. למרות גילו הצעיר הצליח להגיע לתפוקה של פועל מבוגר בזכות התמדתו וחריצותו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי נאלץ לצאת לעבודה בבקרים וללמוד בערבים. הוא עבד כמתלמד במקצוע הצבעות ועשה עבודתו ללא דופי. משום כך זכה להערכתם הרבה של מעבידיו ולקוחותיו כאחד. יעקב, שכונה בפי הכל אעגובה, או קובי, נהג לבלות את רוב זמנו הפנוי על שפת ימה של נתניה. הוא אהב מאוד את הים, את מרחביו האינסופיים, את השלווה והיופי שבו. הוא הצטיין בשחייה ובצלילה, ובתחרויות שחייה בינו לבין חבריו הגיע תמיד ראשון.

קובי היה בחור טוב לב, חברותי, אהוב על הכל, נעים הליכות ועדין, אך יחד עם זאת היה עקשן ואיתן בדעתו כשהיה משוכנע בצדקתו. הכל הכירוהו כאדם המוכן תמיד לעזור לזולתו, מסור ומתחשב ובן אוהב ונאמן למשפחתו. לאחר שחלה אביו, פרנס קובי את משפחתו במשך זמן רב. הוא היה קשור מאוד למשפחתו ובמיוחד אהב והעריך את אמו, תמיד נועץ בה והתחשב בדעותיה. יעקב גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1964 והוצב לחיל-השריון. הוא עבר מספר קורסים והוסמך כטען-קשר ותותחן בטנק "סנטוריון". הוא היה חייל טוב וממושמע ומפקדו סיפר כי מראשית דרכו בגדוד התחבב על כל חבריו והצטיין במסירות ודבקות במטרה. בתחילת מאי 1966 שוחרר קובי מהשירות הסדיר וחזר לעבודתו בצבעות, וברבות הימים היה לעצמאי. הוא היה בעל מלאכה מעולה ויעיל ולקוחותיו היו שבעי-רצון מעבודתו תמיד. הוא היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ואף השתתף במלחמת ששת הימים וחזר ממנה מלא חוויות ורשמים. שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים נשא לאישה את חברתו רבקה, אך הספיק לטעום רק מעט מטעם האושר שבחייהם המשותפים עד שנקרא לצאת למלחמה.

ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) כשהפסקת האש כבר נכנסה לתוקפה, נפל יעקב באזור החיץ החקלאי, מערבית לתעלת סואץ. צריח הטנק שלו נפגע פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. השאיר אחריו אישה, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחתו כתב מפקד היחידה: "יהיה זה נכון לומר, שבזכות יעקב אנו נמצאים כאן ועם ישראל יושב לבטח... יהי זכרו ברוך ופועלו דוגמא ומופת לדורות הבאים".

לאחר מותו הקימה אמו בית-כנסת בית יעקב על שמו, בביתם שבנתניה; בחוברת "ההולכים ראשונה - חטיבת נתקה במלחמת יום הכיפורים" נכלל קטע המתאר את יעקב.