קורות חיים
כרמי גרבובסקי נפל במשמר הירדן במלחמת השחרור לעיני אמו רבקה. האם כתבה לאחר שובה מהכלא בדמשק עם שבויי משמר הירדן. לאחר מותה, הסופר-עתונאי אהרן אבן-חן ערך את כתביה לספר "שלושה ימים בסיון" וכאן קטע מהספר, על נפילת כרמי בנה: "לאט לאט הקיפו הסורים את הבתים, הטנקים שלהם המטירו אש תופת. עמדותינו חוסלו בזו אחר זו.
הכלים הכבדים התקלקלו. התחמושת אזלה, ולבסוף ניתנה פקודה לסגת ולהתרכז במרתף המרפאה, עברתי ליד מחסן הנשק שהיה ריק, שם עמדו אהובה ושמחה, ליקטו כדורים אחרונים והכניסו למחסניות.
שאלתי אותן על בני כרמי, ספרו לי שהוא בבית יצחק סגל ואינו רוצה לסגת, נכנסתי לחצר והצצתי סביבי, כרמי ישב מאחורי גזוזטרה, על פח, את המקלע ה"ברן" השעין על הגזוזטרה, וצעק בערבית משהו, שאלתיו בפליאה על מי הוא מדבר בערבית "הביטי" - ענה לה - "ותראי". הבטתי, והנה חיילים סוריים מציצים מאחורי קיר בית הכנסת.
"בואו" צעק אליהם בערבית - "התקרבו, אחים, למה תפחדו?".
הסורים חשבו שאחד משלהם תפס עמדה והתחילו להתקרב אליו. אז שלח בהם כרמי צרור והפיל אחדים מהם. התחננתי לפניו וביקשתיו, "בוא נלך מכאן, יתפסו אותך!" אך הוא באחת: אינני זז מכאן עד שתבוא התגבורת, הם בודאי כבר בדרך אלינו.
אני אעצור את המנוולים מצד זה - עד שהתגבורת תגיע!" בכאב עזבתיו, עקשנים הם נערינו ויודעים לעמוד על שלהם.
כרמי שלי, חשבתיו ילד ופינקתי אותו יותר מן האחרים והנה היה הילד לגבר אמיץ וענק.
מה יפה היה כרמי, גבה-קומה, בלורית מתנופפת ברוח, חייכני ומסביר פנים לכל כמה אהב את מושבתו, מה מסור היה למשק, לענייני ביטחון, לחבריו, הגליל קסם לו, כשם שקסם לאביו ולאחיו שנפלו במאורעות תרצ"ח, הוא וחבריו עבדו בשדות יחדיו והספיקו לאסוף את השעורה שהבשילה, ובניתיים חריש הדורה כלם יחד יד אחת אוחזת את המחרשה והשנייה את הרובה. כשעזבתיו עוד המשיך לירות, אך כשהגעתי לביתו של סגל - שם תפסו בחורינו עמדה חדשה - ראיתיו נופל פתאם ארצה. מיד יצאו שני בחורים החוצה ובחיפוי אש רצו אליו והביאוהו לתוך החדר, הם חזרו בשתיקה וראשיהם מורכנים, הבינותי, לא שאלתי דבר, רק עיננו זלגו דמעות.
בדממה מילאנו את המחסניות בכדורים המעטים שעוד נשארו לנו, מסביבנו השתולל קרב לחיים ולמוות, מן האוייב נפלו רבים אך גם אנשינו המעטים שלמו מחיר יקר. התגבורת לא הגיעה, ואילו צבא האויב זרם כנחשול אדיר מן הרכסים הסוריים.