תפריט נגישות

סמל מולה בלאי ז"ל

מולה בלאי
בן 24 בנפלו
בן ארגו ואדהנני
נולד באתיופיה
בכ"ז בטבת תשל"ג, 1/1/1973
התגורר בחפץ חיים
התגייס ב-נובמבר 1994
שרת בחיל רגלים, חיל כללי
יחידה: בי"ס לקצינים - בה"ד 1
נפל בעת שירותו
בה' באדר ב' תשנ"ז, 14/3/1997
מקום קבורה: נתניה
הותיר: הורים ושבעה אחים - יצחק, דניאל, אדוניה, מוגס, זוהר, דוד ומשה

קורות חיים

בן ארגו ואדהנני. נולד ביום כ"ז בטבת תשל"ג (1.1.1973) בכפר בנקר (אביימינצ') שבאתיופיה. מולה החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "דבט" באתיופיה והמשיך לחטיבת-הביניים במקום. בחורף של שנת 1990 החליט לעלות לארץ עם דודיו במסגרת 'מבצע שלמה'. הוא החל במסע חתחתים והגיע לסודן, שם שהה כשנה. השלטונות הסודניים סגרו את הדרך בפני האתיופים שניסו לצאת את המדינה וגירשו אותם בחזרה לארצם וכך היו חייו של מולה נתונים לא אחת בסכנה. לבסוף, בדרך לא דרך, הצליח להגיע לישראל וכאן נקלט באמצעות "עליית הנוער" של הסוכנות היהודית ביישוב מעלות.

במשך שנה למד עברית באולפן שבקריית החינוך במעלות ואחר כך עבר לפנימיית כפר הנוער "מקוה ישראל". בפנימייה היה מולה חלק ממסגרת חינוכית ולימודית מגובשת של עולים מאתיופיה. הוא למד במגמת חשמל בבית-הספר החקלאי שבכפר הנוער והשתלב היטב מבחינה חברתית. מולה זכור כבחור אהוב, שקט ונעים הליכות, אדיב וממושמע. השקיע מאמצים רבים בלימודיו והגיע להישגים נאים. נהג להתייחס ברצינות רבה לכל משימה שהוטלה עליו, בין אם במסגרת הלימודים, העבודה או הפנימייה. אהב לעזור ונכון היה להגיש סיוע לכל דורש.

מדריכיו מתקופת הלימודים מעידים כי בלט בקרב חבריו לשכבה בפתיחותו וברצונו העז להתקדם ולהתגבר על הקשיים שאפיינו את תחילת דרכו בארץ. כאשר סיים את לימודיו עבר מולה להתגורר עם בן דודו באתר הקראוונים שבחפץ חיים ולמד לנהל חיים עצמאיים.

משפחתו, שהגיעה לארץ שנה אחריו, התיישבה בנתניה ומולה שמר על קשרים טובים עם בני המשפחה, נהג לבקרם ולסייע להם במשק הבית.

בתחילת חודש נובמבר 1994 התגייס לצה"ל. בתחילה שובץ בחיל האוויר ובהמשך עבר לבסיס ההדרכה בדרום, שם שימש כטבח. במהלך שירותו קיבל היתר לעבודה פרטית ובמהלך השבועות בהם היה משוחרר מתורנויות צבאיות שימש כמאבטח ואף קיבל על עצמו עבודות חשמל. מולה אהב את החיים והחל לתכנן את עתידו. הוא חלם ללמוד באוניברסיטה ולקדם את עצמו ואת בני משפחתו.

ביום ה' באדר ב' תשנ"ז (14.3.1997) נפל בעת שירותו והוא בן עשרים וארבע. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים ושבעה אחים: יצחק, דניאל, אדוניה, מוגס, זוהר, דוד ומשה.

במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "מולה, זכרונו לברכה, שירת כטבח בענף התחזוקה בבית-הספר לקצינים ותואר על ידי מפקדיו כחייל ממושמע ומסור, שמילא את תפקידו לשביעות רצונם המלאה. מולה בלט בצניעותו והפגין יכולת גבוהה בביצוע המשימות שהוטלו עליו".

ראש ענף תחזוקה בבסיס בו שירת מולה, כתב למשפחה: "מולה גילה מסירות, השקעה וחריצות במילוי תפקידו וביצע את המוטל עליו בציות ובאיפוק אופייני, ללא לאות. יודעים אנו כי אין ניחומים. אך תמיד נזכור את מולה - את תכונותיו, מידותיו הטובות ומסירותו לעבודה."

בית-הספר החקלאי "מקוה ישראל" הקדיש כתבה לזכרו של מולה במסגרת עיתון בית-הספר "בתלמי מקוה".

בניית אתרים: