קורות חיים
בנם של מנטגואב ופרדה. נולד ביום ב' בכסלו תשס"ג (7.11.2002) בנתיבות. הילד האחד-עשר במשפחה שבה שנים-עשר ילדים, אח לרחל, דנה, עדינה, אבטה, יוסי, דרסה, אסתר, ליאור, שרה, יורם ואמיר.
אברהם כונה גם בשם בֶּרֵסַאוּ, שמשמעותו באתיופית "אם אשכח אותו". אביו העניק לו שם זה לאחר שאיבד את אחיו הבכור האהוב.
גדל והתחנך בנתיבות. ילד יפה תואר, צנוע וטוב לב עם עיניים טובות וחיוך כובש. "ילד קסם", כדברי מכריו. כשחושבים על אברהם חושבים מיד על החיוך היפה והרחב שלו, חיוך שגם בלי מילים הביע כל כך הרבה. נער שמיעט במילים והרבה במעשים ואשר בורך בשקט פנימי וחיצוני שהקרין עוצמה.
לאחר שהוריו התגרשו עבר עם אימו לאשקלון, שם למד בתיכון "אורט אפרידר". מוריו תיארו נער חייכן ונעים הליכות שתמיד נרתם לעזור והיה אהוב על חבריו.
בכיתה י' הצטרף כחניך לתנועת "הנוער העובד והלומד". מדריכו הגדירו נער אחראי, ערכי וטוב לב שנטל על עצמו משימות בהתלהבות. כשהתבקש לצאת להכשרת מדריכים לילדי עולים, נענה ברצון. אברהם הדריך חמישה-עשר בני נוער בשכבה ח' בשכונתו והיה אהוב מאוד עליהם.
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. הוא כיבד את הוריו והסב להם אושר ונחת. עם אחיו ואחיותיו שמר על קשר חם. על אף פערי הגילים, היה קרוב אליהם ועמד תמיד לצידם.
בסיום הלימודים המשיך לשנת שירות בתנועת "הנוער העובד והלומד" והדריך ילדים בקן קריית אונו. חבריו לגרעין העידו על מדריך נערץ שחיוכו הרחב וטוב ליבו הותירו חותם בלב כל מי שפגש.
ביום 22.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 932 בחטיבת הנח"ל. עד מהרה בלט במסירותו, במקצועיותו ובמאור פניו וזכה להערכת מפקדיו. סיפר מפקד המחלקה: ״אברהם תמיד היה ראשון. ראשון להתנדב, ראשון להקריב, ראשון לצחוק, ראשון לחייך את החיוך הבלתי נשכח שלו. לא צריך להיות מפקד כדי להיות מנהיג, ואברהם הוא ההוכחה לכך. בשקט בשקט סחף אחריו מחלקה שלמה וגם את כל מי שבמקרה עבר בדרכו, חיוך קטן וכולם הולכים אחריו".
חבר טוב ונאמן, אדיב ואכפתי שרכש חברים בכל תחנות חייו. אדם מסור לחבריו, למשפחתו ולקהילתו אשר החיבור שלו לשורשים היה חלק חשוב מזהותו.
אברהם היה אופטימי ושמח בחלקו, תמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה. בחוש הומור ידע להפוך סיטואציה מורכבת לקלילה. כשסיפר לחבריו בחיוך על הרגעים הקשים שעבר במהלך השירות, נשאל: "איך אתה מספר את זה ככה, בקלילות כזו, כאילו כלום?" תשובתו הייתה: "מה נעשה אם לא נצחק על זה?"
במהלך השירות הצבאי עבר להתגורר עם אימו בנתניה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אברהם לחם עם יחידתו במשך כמה חודשים ברצועת עזה.
ביום 20.2.2024 , בעת פשיטה בשכונת זייתון שבצפון רצועת עזה, נתקל הכוח של אברהם בחוליית מחבלים שירתה לעבר הלוחמים. כתוצאה מהירי נהרג אברהם. בתקרית נפצעו שלושה לוחמים נוספים באורח קשה.
סמל-ראשון אברהם אובגן נפל בקרב ביום י"א באדר א' תשפ"ד (20.2.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ואחד-עשר אחים ואחיות.
אחיו דרסה כתב: "עברו מאתים שישים ואחד ימים. זה שלושים ושבעה שבועות ויומיים. זה גם שמונה חודשים ועשרים ואחד ימים. מאותו היום נפשנו לא יודעת מרגוע. לפעמים אני כואב את לכתך כאילו הודיעו לי היום. אני מתגעגע אליך המון וכך גם כל המשפחה. נפער לנו חור בלב שכנראה אף פעם לא ייסגר. אני אעשה את כל המאמצים למלא את החור הענק הזה בזיכרונות שיש לי ממך... אני מקווה שטוב לך שם למעלה ושאתה אהוב לפחות כמו שאנחנו אוהבים אותך, וניפגש בסוף אתה יודע".
ספדה אחותו: "גיבור שלנו, יקר ואהוב כל כך. נפלת בהגנה על ארצנו, ניצבת בחזית למען ביטחונה של מדינת ישראל. היית ולעולם תהיה גאוותנו. השארת אחריך מורשת מפוארת שמסמלת את האדם הערכי שהיית: כיבוד הורים, צניעות, ערך החברות, אופטימיות ומסירות.
בחייך רציתי לעשות למענך הכול, רק חיכיתי שתבקש, כל הזדמנות שהייתה לי הייתי קופצת עליה. ועכשיו, במותך ציווית לנו את החיים. על אף הכאב הנוראי הזה שקשה להכיל, על אף הנשמה ששורפת לי בכל רגע ביום והלב המצולק, מבטיחה לך כאן שאדבק בחיים. אחיה את חיי, לא אתן לחושך לנצח, אור נפשך יאיר עלי וארגיש אותך לצידי.
נדאג להרים אחד את השנייה כמשפחה, שאף אחד לא ינבול. אתה דאגת לנו לקרקע בטוחה, עכשיו חובתנו לצמוח".
בני משפחתו של אברהם פתחו דף אינסטגרם לזכרו remember_avraham_uvgan ובו מועלים תמונות, הקדשות ופעולות הנצחה.
הופקו אלבום, חולצות ומדבקות עם המשפט המזוהה עמו: "מה נעשה אם לא נצחק על זה?" ו"החיוך שלך זה הכוח שלנו". כמו כן, התקיים לזכרו טורניר כדורגל.
הוכנס ספר תורה לעילוי נשמת אברהם, ונערך ערב לזכרו בהשתתפות חברים ובני משפחה.
בני משפחת אובגן השיקו את מיזם "קפה בֶּרֵסַאוּ", מותג קפה הנושא את שמו הנוסף של אברהם, אדם שהיה מסור לקהילתו וחיבר כל חייו בין אנשים. כך כתבו באתר: "טקס הקפה האתיופי מגלם עוצמות ועומקים תרבותיים. שתיית הקפה מכנסת את המשפחה, הקהילה או השכנים לטקס קפה מספר פעמים ביום. מי שמתיישב לשתות קפה, נדרש לעצור, לשהות, לשוחח, להתכנס יחד. קפה ברסאו טומן בחובו את הנצחת סיפורו של אברהם אובגן ז"ל - בחור צעיר ישראלי-אתיופי, ערכי, לוחם, אח, בן, חבר, שנפל בעת שירות החובה בצה"ל בעת מלחמת חרבות ברזל. אברהם הקרין אור ושמחת חיים לכל מקום שהלך, וכך נזכור אותו תמיד".