דברים שנשא קרלוס בן חזן, בטכס הקבורה בבית הקברות הצבאי בנתניה.
בשם משפחות אזולאי - בן זקן, אני רוצה להודות לכל הצוות בצה"ל, לקצינה היקרה, לחברים של יד לבנים, למשפחה ולחברים היקרים של חיים שמלווים אותנו היום בשעה הזו הכל כך משמעותית, שעה שציפינו לה מאוד והיום הזה הגיע, סגירת מעגל חשובה מאוד לא רק למשפחה, לאימא שלו אשתי היקרה, אלא גם, ואני בטוח - לנשמה שלו.
היום הגוף של חיים חזר לארץ, קרוב לאימא שלו, לביתה, בית שכל כך אהב בזמנו ועכשיו מתחבר אותה לגופו.
אני לא הכרתי את חיים, ורק דרך אימא שלו, התחברתי עם כל הזכרונות, כל החוויות, וכל הערכים שלו כמו בן אדם. האכפתיות שלו למשפחה, לאימא, לסבתות, שהיום מלווים אותנו... בקיצור, "אני חי את חיים כאילו הוא חי".
היום החברים שלו דיברו עליו ואין לי מה להוסיף. כמה התרגשתי לשמוע מהם על ההומור שלו, התחושה החיובית שכל הזמן היה משדר להם, ולפי המילים שלהם הוא היה נותן להם כוח להמשיך במצבים הקשים.
חיים אהב את מדינת ישראל, מילדותו. בתקופה שלא הרבה צעירים מוונצואלה היו עולים, כי היה נוח להם שם. חיים עזב את כל הנוחות הזאת, מבחינה משפחתית, חברתית ותרבותית, עלה לארץ, בלי כסף, בלי נסיון, בלי שפה ובלי משפחה או חבר שיקבל אותו.
הוא הגיע לארץ לא כדי לבלות, כמו כל צעיר בזמנו, אלא התחיל מיד ללמוד השפה באולפן. אחר כך עבד בקיבוץ להתחבר עוד יותר, ובסוף התגייס לצבא לקרבי כמו שתמיד חלם.
חיים היה חייל בודד שהתגבר על כל המכשולים שעבר בתקופה זו. והיום הוא דוגמה, לא רק לאח שלו יצחק שגם עלה לארץ להתגייס, אלא לעוד הרבה צעירים שהמשיכו את דרכו.
אתמול התרגשתי מאוד עם השיר שהיום נשמע ביחד "צעיר לנצח". זה היה רק חלק בעבודה מכל התהליך שמשרד הביטחון עשה כדי שהיום הגוף של חיים ייקבר בארץ ישראל שכל כך אהב.
חיים. מהמקום שבו אתה נמצא עכשיו, אני מבקש שתשמור על האימא שלך, על כל המשפחה, ועל שלום המדינה שכל כך אהבת. אנחנו נזכיר אותך תמיד, ואתה תהיה בשבילינו "צעיר לנצח".
תודה רבה לכולכם, שבאתם היום ללוות אותנו.