סרן יוחאי חי גלאם ז"ל

קורות חיים

בנם של מרים ודוד. נולד ביום כ"ט בתשרי תשנ"ב (6.10.1991) בנתניה. בן זקונים למשפחה בת חמישה ילדים.

יוחאי גדל והתחנך בנתניה, למד בבית הספר היסודי "שחל" והמשיך לתיכון "ריגלר" במגמת תיאטרון. לצד לימודיו, היה ספורטאי מצטיין ואוהד מושבע של קבוצת הכדורגל מכבי נתניה. כבר בתיכון התבלט בתחושת האחריות והמנהיגות שלו, כשהשתתף ביוזמות התנדבותיות למען נוער בסיכון. מגיל צעיר, יוחאי כיוון לשירות קרבי מתוך תחושת שליחות עמוקה ואהבת הארץ.

עם סיום לימודיו בתיכון, התנדב לשנת שירות בארגון "אחרי", שם הדריך נוער לקראת הגיוס לצה"ל והשריש בהם את הרוח הקרבית. במהלך השנה עבד בבקרים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים ממשפחות בסיכון, ובשעות אחר הצהריים אימן צעירים לקראת השירות הצבאי. גם לאחר שנת השירות המשיך להתנדב בארגון במשך עשר שנים נוספות. מנכ"ל ארגון "אחרי" ציין שיוחאי היה דמות יוצאת דופן, שבזכותו מאות חניכים השלימו את גיוסם ליחידות קרביות.

בנובמבר 2011 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת "רימון" של גבעתי. במהלך שירותו לחם במבצע "צוק איתן" בשנת 2014, שם הפגין נחישות ורעות בשדה הקרב. לאחר מכן, המשיך לשרת כחייל מילואים ודחף למעורבות קרבית ומשמעותית במשימות מבצעיות.

לאחר שחררו מצה"ל פנה ללימודי תואר ראשון בהנדסאות בניין, באוניברסיטת אריאל. במקביל ללימודיו אהב לטייל ברחבי הארץ ואף צעד בשביל ישראל. עם סיום לימודיו, החל לעבוד כמנהל פרויקט בחברת "אפשטיין". למרות גילו הצעיר הופקד על ניהול פרויקטים מורכבים. יוחאי התבלט במנהיגותו השקטה, ביושרו ובחריצותו, וזכה להערכה רבה מצד מנהליו ועמיתיו.

בגיל עשרים ושמונה נישא לשירה ולזוג נולדו תאומות: אורה וליבי. כאב, היה דמות מעורבת ואוהבת, שותף מלא בגידול הילדות. הוא אהב להקריא להן ספרים, לבלות איתן, לשחק ולצאת לטיולים רגליים בסופי שבוע. חבריו ומשפחתו מספרים כי הרבה לדבר בגאווה על בנותיו והיה אב מסור שהקדיש להן את כל ליבו.

במהלך שירותו במילואים, יוחאי המשיך לשרת עם אותו צוות במשך שלוש עשרה שנים. הוא הצטיין במנהיגותו הטבעית והפך לסמל הצוות ומאוחר יותר למפקד הצוות (מפק"צ), ללא שעבר קורס קצינים וללא דרגות כתף אלא מתוך תחושת שליחות, מסירות נפש ולקיחת אחריות. מפקדיו וחבריו לצוות סיפרו כי היה דמות מרכזית ומוערכת והפך למנהיג בזכות כישוריו האישיים והערכים שהנחיל לחבריו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

במהלך המלחמה, יוחאי לחם בשלושה סבבי לחימה שארכו במצטבר כשבעה חודשים.

רב-סמל ראשון יוחאי חי גלאם נפל בקרב ביום כ"ד באב תשפ"ד (28.08.2024). בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים וארבעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

חבריו לצוות תיארו אותו כאהוב ומוערך, ודמותו הקרינה מנהיגות, כנות וענווה. הסמג"ד שלו כתב: "יוחאי היה דוגמה ומופת למנהיג מתוך העם, מתוך הצוות. ממנו למדתי כמה כוח יש בכנות, ביושרה ובאהבה אמיתית לפקודים, ואני אמשיך ללמד מפקדים חדשים שיגיעו על יוחאי ועל הערכים שהובילו אותו".

אוהביו כתבו: "יוחאי גלאם, דמות מעוררת השראה של מנהיגות, מחויבות וערכים, הותיר אחריו מורשת עמוקה של שירות משמעותי, אהבת הארץ ונתינה לאחרים. יהי זכרו ברוך".