טוראי מרדכי ("ג'וני") אורבוך ז"ל

קורות חיים

מרדכי בן משה וחיה, נולד בשנת תרפ"ט (1929) באוקראינה. לאחר נדודים ברחבי פולין עלתה המשפחה לארץ-ישראל בשנת 1935 והתיישבה

בנתניה. שם סיים את לימודיו בבית-הספר "תחכמוני" ואחרי-כן עבד בבית חרושת ליהלומים וסייע בפרנסת משפחתו. חבריו ומעסיקיו ראו בו עובד מוכשר וחרוץ וחיבבוהו מאוד בזכות יחסו הרציני לעבודה וחוש ההומור שנתברך בו.

בגיל חמש-עשרה שנה מאס בחיי העיר והצטרף לחברת "הנוער העובד" בקיבוץ אלונים. במסגרת זו מצא הנער גבה הקומה ורחב הכתפיים את ביתו האמיתי. עד מהרה למד את כל הכרוך בעבודה החקלאית ובעיקר הצטיין בקציר, ונתן יד בהעמסת החציר, בהובלה ובפריקה. "ג'וני" נהג להציג את עצמו בשם זה על שום אהבתו ל"טרזן" של אותם ימים (ג'וני ויסמילר). במסיבות ובערבי החברה היה נוהג להכריז בחיוך "טרזן לא ייעף לעולם". כל חברי הקיבוץ העריכוהו ואהבוהו בזכות מרצו הרב, פשטותו, טוב לבו ועליזותו.

בצד העליזות פעמה בו הכרה מגובשת לגבי דרך החיים הקיבוצית וגם כאב את כשלונותיה וחולשותיה. לאחר שעשה שנתיים בחברת הנוער באלונים יצא להכשרה של הפלמ"ח בעין-חרוד. על אף קביעת הרופא במקום שבריאותו לקויה ועליו להימנע מעבודה קשה ומאימונים התעקש ג'וני להמשיך בפעילותו עד שנכנע ושב לעבודתו בקיבוץ אלונים. עם זאת לא ויתר על השתתפותו בקבוצות ההכשרה של הפלמ"ח.

ביום ט"ו באייר תש"ז (4.5.1947) בעת אימונים אירעה התפוצצות בשדות גבע, בה נפצע ג'וני פצעי-מוות. יחד איתו נהרגו שני חברי פלמ"ח נוספים: שמואל קופמן ומרדכי כהן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין בנתניה. הניח הורים ואחים.

רשימות על דמותו ועל דרכו ראו אור בעיתון "הארץ", ביומן עין-חרוד, ביומן אלונים ובחוברת "מערכות".