יצחק הקר ז"ל

ירושלים 9.4.38

יעקב איננו זז מנגד עיני. אינני יכול להבין מדוע. הלא סוף כזה כל כך אפשרי בתנאים של עכשיו ולגבי אנשים כיעקב, הלא הוא התרוצץ ונדחף לכל מקום ששם היתה או יכלה להיות אש. הוא שיחק עם הסכנה. עשרות פעמים נמלט ורק פעם אחת נתפס ואני עומד ומתפלא. הוא מצא את סופו בצורה כל כך יפה, בצורה כל כך מתאימה לו. הוא כאילו סיים את פרשת חייו בצלילי רעם של סימפוניה נגמרת. הוא שפך את דמו על אדמה נכבשת חדשה. אדמת-בתולה פראית. ביום טרטרו אוירונים שלנו ובלילה שרקו כדורי הכנופיות. והוא נפל בלילה הראשון. הלא זה נושא לשיר גיבורים. כמו שהיה מאז ומעולם אצל כל העמים. ובכל זאת אי אפשר לשכוח. כנטל כבד הוא רובץ על הלב.למה הלך?-
אני ודאי לא אזכה לסוף כזה. מותי ודאי יהיה טיפשי, אני כמעט בטוח. תאונת דרכים או דבר דומה לזה... נכון אמרת בלילה ההוא: אני מקנא בו!

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.