אלבום תמונות
(מתוך "בקעה זו ונערים אלה" ספר זכרון לחללי יבניאל בעריכת: יפרח חביב)
... יבנאל מושבתנו, העטורה הרים, היתה צרה לרוחך התוססת והשואפת לנצורות, וכל טענותיה של אמא ומוסרו השקט של אבא, שתהיה כאחיך הגדול ממך וככל הנערים שבמושבה, ושתלך אחרי המחרשה ותחרוש ותזרע את השדות - לא נשאו פרי. ובאמת, כשרק שמעת על הקמת פלוגת הים (תפקיד שבימים ההם היה נועז ומסוכן) - דבר זה משך את ליבך ומיד התגיסת, בלא היסוסים רבים, למרות שהיית עוד רך בשנים ולא מלאו לך עדיין שמונה עשרה...
שבת אחת לפני יציאתך למשימה שהוטלה עליכם, באת הביתה להפרד. אני גרתי אז כבר בשרונה - ואותי פגשת במעלה ההר בעגלה, בה ישבתי עם יאיר, בני הבכור, ועוד חברים משרונה, כשחזרנו מטיול בסביבה. בדעתך היה לעלות לשרונה ולהתראות אתי ועם משפחתי. היית לבוש במדים לבנים של פלוגת הים, והם כה הלמו את גופך החסון והמוצק. כל כך מרוצה ושמחה הייתי לרצונך לבוא עד שרונה ברגל כדי לראותני, ולא ניחשתי, כי זו לי הפעם האחרונה לראותך...
יצאתם, כ"ג בחורים נועזים ואמיצים, למשימה מסוכנת, בלא הכשרה רבה מקודם ובלא מסורת של דורות יורדי ים - ולא נרתעתם. אך למרבה הצער, לא הצלחתם להגיע למקום שנועד לכם ולבצע את המשימה שהוטלה עליכם. ואיש אינו יודע עד היום, מה עלה בגורלכם. קלקול שחל בספינתכם, או אולי סערה בים היא שטרפה את ספינתכם? יודעים אנו, שלא חזרתם אלינו; הים האכזר הוא שגזל אתכם מאתנו. ומאז שמור אתה בליבנו, אחי היקר, ולא נשכחך...
... המצבה הגדולה והכבירה שהוקמה לזכרך וזכר חבריך בהר הרצל בירושלים, רק במעט מבטאה היא את עוז רוחכם ואומץ ליבכם. ומי יודע, אם לא בזכותך ובזכות שכמוך, הגענו היום לצי מפואר עם משחתות וצוללות, ספינות משא ונוסעים, ספינות דגל וטיולים.
גאולה חכם (אחותו)
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח