מנחמקה "מה פתאום"
יום לפני מקרה האסון פגשתיו בתל אביב...
הימים - ימי ראשית מלחמת העולם השניה, הישוב העברי בארץ עושה מאמצים כדי שהשלטון הבריטי יגייס את הנוער העברי למלחמה - מלחמה נגד צר, העושה שפטים והרג בעם היהודי.
אך האנגלים מטבעם - מתונים, אינם נחפזים ואינם ממהרים לגיס אותנו, למרות כל דרישותינו ובקשותינו. והנה - בימים אלה אפשרו לנו להקים יחידת קומנדו ימית. בראש הפלוגה עמד קצין בריטי. בחירת האנשים לפלוגה זו היתה קפדנית מאד, היות והיא היתה צריכה לשמש דוגמה והוכחה לשלטון המקומי כי אכן - ראויים והגונים הם בחורינו שיגייסו אותם.
ומיטב בחורינו משורות ההגנה גויסו לתפקיד זה ובתוכם גם מנחמקה ודאי שיזכר ב"מה פתאום". דוקא כאן, לקראת צו הגיוס, לא באה התשובה המסורתית שלו "מה פתאום". דוקא כאן הלך תוך כנות והתלהבות, התלהבות לקראת הבלתי נודע, לקראת ההקרבה וההעזה. כי באופיו היה כך - אמיץ וזריז,בז לפחדנות ושש לקראת הרפתקאה נועזת תוך סכנה.
וכך ראיתיו גם יום לפני הפלגתם והוא ידע על כך. ולעולם לא אשכח את הקלילות, אשר בה סיפר לי לקראת מה הם נוסעים - את ההתלהבות, שאחזה אותו נוכח הרפתקה זו. כך, מלא התלהבות ועוז נעורים, יצא לים בסירת הכ"ג. והוא לא חזר אלינו, כאשר על שפתיו מרחפת בת צחוק שובבה, בת צחוק השואלת, "מה פתאום"?...
שמואל יצחקי (בן דודו)