אלבום תמונות
בשורת היום באה עם בוקר
והיקום טרם נעור.
היקום לא היה מוכן לגמרי
לבשורת יום כי תבוא אליו עם בוקר.
חליבת הבקר כבר נסתיימה
ואנשי השדה יצאו עם אשמורת ראשונה.
השמש האירה הכפר משנת ליל,
הברושים בשדרה התלחשו ביניהם
על בשורת יום קריבה, בשורת אויב
ואבוי לו למכאוב...
המוות בא לו אל אחי הבכור, אחי מיכאל,
כיצד ואיך זאת לא אדע.
בא לו המוות עם בוקר ואיש אינו שואל.
הכל כל כך נהיר, ברור,
כי מיכאל הוא זה הבחור,
המוות ננעץ בבשרו החי, ננעץ באביביו,
בו המיכאל אשר את החיים כה אהב.
יש האומרים אולי.. אולי טעות,
יש האומרים אפשר כבר לבכות,
אך יש גם לקוות, אולי יבוא הגואל?
אך הוא לא שב, הוא לא שב מיכאל.
שמש של קיץ האירה בכל, מן האופק ועד השמים,
נראו אנשים בכפר, נראו אנשים בשדות,
הברושים ראשם הרכינו כמבקשים לבכות.
ממטרות בגן תוגתן מזמרות, מפזרות דמעות של מים.
באלבום נותרו תמונות והלב, שברון וכאב,
יותר איש אינו שואל הכל כל כך ודאי, ברור
כי לא ישוב הוא הבחור, לא ישוב הוא מיכאל.
נכתב ע"י אחיו - ירוחם כהן ז"ל
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח