טוראי גד מסעוד ביתן ז"ל

זכורה לי היטב שיחתנו האחרונה. זה היה לאחר דו קרב מרגמות של בוקר יום שלישי 6.6.67 - ניסים היה מפקד המרגמות, גדי דניאל היו ממפעילי המרגמות.

לזמן מה שככה האש של האויב ונזדמן לי לראותם ולשוחח אתם. ניסים ישב בעמדת פקוד מחופרת ומוסוות היטב היה לו שדה ראיה נרחב על שטח האוייב, לא הרחק ממנו - עמדות המרגמות שפעלו במלוא הקצב לפני רגעים מספר.

בהפסקות, ניסים עודד את פקודיו - חבריו לעבודה ולנשק - ושבח אותם על דיוק המטחים שהמטירו על עמדות האוייב. בדו קרב מרגמות, שזה עתה נהלו נגד כוחות ירדן, ידם הייתה על העליונה - הם גברו עליהם ושתקו אותם.

ניסים סיפר לי כי אומנם אתמול הפגיעות לא היו מדוייקות ה"חברים היו בהרצה" כדבריו אך הבוקר כל מטח - בול! ממש דיוק של מקצוענים.

המורל היה גבוה - רוחם הייתה טובה עליהם והבדיחות נפלטו בשרשרת הוסיף למצב רוח מרומם, קולו של קריין "קול ישראל" אשר הודיע על נצחונות צ.ה.ל. ועל התקדמותו בכל החזיתות.

כך נפרדתי מהם - כשהם שמחים ועליזים, מלאי בטחון ומרץ וכבר שותפים לשמחת הנצחון.

האוייב הניח לניצני - עוז ונטפל ליישוב שכן שער-אפרים. כעבור שעה קבלו ניסים וחבריו הוראה ממפקד הגזרה לעזוב את המקום ולחוש לעזרת שער-אפרים.

בחפזון, הם אספו את הכלים והתחמושת, העלו אותם על רכב ונסעו במהירות לכיוון שער-אפרים.
בעיצומה של הפגזה הגיעו למקום עמדותיהם החדשות, ומיד עסקו בחפירות ובהצבת המרגמות: לא הספיקו להפעיל אותן - אש תופת נתכה עליהם, פגז אחד קטל שלושתם - דניאל, גד וניסים נפלו.

ד.נ. ניצני עוז