יליד תרס"ד-1904 בעיירה רודניק בפולין.
מגיל צעיר נכרו בו ניצוצות קדושה וטהרה, רביו ומוריו ראו כי הוא עתיד להיות נר מאיר לעם ישראל, בגולה הדויה.
כמנהג חסידים נשא בשנת ה-17 לחייו את הרבנית חיה מינדל - בת למשפחה רבנים גדולים ומפורסמת.
הידע המעמיק והרחב שלו, חריפות שכלו הביאו עד מהרה בגיל צעיר מאוד לשמש כאב בית-דין של קהילת קלויזנבורג הונגריה, קהילה מפוארת ועשירה במעש.
עם עליית הנאצים לשלטון הם החלו במסע השמדה שטחי ומתוכנן לחיסולה הרוחני והפיזי של יהדות אירופה, ובמיוחד את זו של יהדות פולין הגדולה והמפוארת שממנה צמחו ענקי הרוח.
מסע השמדה זה הביא להעלמותם המוחלטת של קהילות ישראל שרשיות שהעמידו דורות רבות של תלמידי חכמים והיו מעין נובע לתורה, להלכה, לחיי טהרה מאין כמוהם.
למרות שמשפחתו הענפה, אשתו ואחד-עשר ילדיו הושמדו בשואה, לא נשבר ברוחו ובנפשו, ועם נצחונם של בנות הברית ושבירת החיה הגרמנית, הוא יצא לחופשי ממחנות התופת.
פעולתו הראשונה והתשובה היתה להמשיך את מעגל החיים היהודי - מפעל שהנאצים כה השתוקקו לחסלו.
מלחמת העולם הביאה למארת אלפי ילדים יהודים יתומים.
בעבודה מסורה מאין כמוה, במאמצים על אנושיים ובאמונה ללא סוף בקיום נצחיותו של עם ישראל עלה בידו לשקם חייהם של ילדים אומללים אלה, עד שרבים מהם הקימו בית ומשפחה בישראל.
גם הדאגה למת - אותה מצוה גדולה וחשובה מאין כמוה - שהרי אין המת יכול לגמול לחי - נעשתה באותו להט ובאותה אמונה של השבת כבוד המת.
ובכך הוכיח קבל עם כי למרות הכל ועל אף הכל עם ישראל ימשיך לחיות ולהתקיים.
עם תום מפעלו עבר הרב לגור בארצות הברית ושם המשיך את אותה מסורת - הוא הקים בתי-כנסת, בתי-מדרש, בתי-אבות, ישיבות למען להחיות את אותה מסורת כפי שהיתה קיימת באירופה.
לאחר כמה שנים בישיבתו בארה"ב, נשא עיניו לפעולות בארץ ישראל עם הקמת רשת מוסדות חינוך בארץ; בצפת, אזור ועוד, עד שהחליט להקים קריות חסידיות לדוגמה ולמופת.
בשנת תשט"ו בחר להקים את קרית-צאנז בנתניה.
קריה זו היא סמל ודוגמא לחיים יהודים תוססים המפכים במרץ במעיינה של תורה.
כאן מצא אנשי עמל ועבודה ופה בא לידי ביטוי תורה עם דרך ארץ, משפחות ברוכות ילדים השמחות בחלקם והמעניקים לילדיהם את אהבת תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, מהם יצאו רבנים לקהילות ישראל המרוחקות בגולה ולישובים רחוקים בארץ.
גולת הכותרת של מפעל זה בחייו הוא הקמת בית חולים דתי המשלב את הידע הרפואי המודרני והמשוכלל ביותר עם שמירת המסורת כהלכתה.
תקצר היריעה מלפרט את היחס האנושי והמסור אשר מקבל כל חולה הנכנס לבית-החולים. מאות המכתבים ותמונות הביקור הנמצאים בכל חדר מביעים יותר מכל את התודה והערכה שקבלו בבית חולים זה.
בית חולים זה הנמצא בשלבי גידול והתרחבות הוא אחד המפעלים המבורכים שקמו לעיר נתניה. בית החולים נקרא כיום "לניאדו".
על מפעליו למען המשך קיום החיים היהודי, בהמשך קיומה של שארית הפליטה שעמדה לפני כליון והשמדה, על המשך פיתוח חיי יצירה בגולה והמשכה בארץ ישראל אנו גאים היום להעניק את התואר "ידיד נתניה".
יהא מפעלו זה סמל ודוגמא לאחריות הגורל והאחריות ההדדית של עם ישראל, כל ישראל ערבין זה לזה.