"לא הכרתי את דוד עד שפרצה המלחמה, אך שמעתי עליו סיפורים אין ספור. כשהגיע מארצות הברית כדי להילחם אתנו, ראיתיו עומד וסביבו מעגל של חבר'ה מהפלוגות, שומעים בפה פעור את עלילותיו, כיצד הצליח להגיע במהירות רבה כל כך. היה די בהתבוננות של רגע ומיד ניגשתי אליו ואמרתי: 'אתה דוד ארז, נכון? ברוך הבא!' הוא כבש אותי מיד במרצו, בהתלהבותו ובגישתו לעניינים, ולא היססתי לצרפו לחבורה של אלה שסומכים עליהם. ואכן, דוד לא אכזב. בכל המשימות שהוטלו על הפלוגה, בלט דוד בנכונותו לפעול, ביוזמתו, ובעיקר ברוח הטובה שידע להשרות סביבו. דוד היה, בחייו ובמותו, סמל ודוגמה של כל היפה והמיוחד שבנוער הישראלי. דוגמה של היחלצות למשימות, של התנדבות ושל הליכה קדימה. נוסף לאלה, היה בו שילוב נדיר של חבר נאמן עם הייחוד שלו כאמן.
כשרונותיו הרבים בטאו את כוחות הנפש המיוחדים אשר היו בו, וחבל שלא הספיק יותר".