תפריט נגישות

סרן יהושע בדיחי ז"ל

הכפר קאקון

אלבום תמונות

קאקון הוא כפר ערבי נטוש על גבעה המתנשאת לגובה 52 מ' מעל פני הים וחולשת היטב על סביבתה המישורית, בלב אדמות-הסחף הפוריות של אגן נחל אלכסנדר. בראש הגבעה - חורבות מבצר ממלוכי, שהוקם על יסודות צלבניים.
בסמוך, חניון קטן של הקק"ל. במלחמת העצמאות היה הכפר בסיס לכנופיות ערביות ולצבא העיראקי, ובחודש יוני 1948 היה לשדה-קרב בין יחידות חטיבת אלכסנדרוני וצבא עיראק.

הכפר היה מעוזה של משפחת אבו-אנטש, שהיתה אויבת לציונות מראשית ההתיישבות. ראשי המשפחה התנכלו למושבה הסמוכה חדרה, ולאחר שנים ליישובים החדשים שהוקמו באזור. בשנותהעשרים היה מנהיג הכפר עבדול-לטיף אבו-אנטש. בתקופת "המרד הערבי" (1939-1936) שימש הכפר בסיס לכנופיות, שפעלו נגד היישובים והפרדסים היהודיים בעמק חפר, ונגד מסילת הברזל וקו המתח הגבוה המזרחי. גם בראשית מלחמת העצמאות היה בסיס ערבי חשוב.
ההטרדות הבלתי-פוסקות הביאו לביצוע פעולת גמול של אצ"ל נגד הכפר - ב-8 במרס 1948. הכוח שפעל כלל מחלקה בפיקודו של אליהו טמלר-סנד ("גונדר יהושע"). המחלקה התחלקה לכיתת רתק, חמושה במקלעי ברן, כיתת פריצה וכיתת, חבלנים, הכוח יצא מבסיס האצ"ל בפתח- תקוה, והגיע ליעדו כמתוכנן, לאחר שכיתת הרתק תפסה עמדות ופתחה באש מקלעים, פרצה הכיתה השנייה אל מרכז הכפר תוך ירי מתת-מקלעים. החבלנים הצטרפו אליה והטילו רימונים ובקבוקי מולוטוב. בכפר קמה בהלה, בתים עלו באש, ונשמעו צריחות איומות. תוך חילופי-אש פוצצו ששה בתים. בקרב נהרגו ונפצעו עשרות ערבים. התוקפים שבו כולם בשלום לבסיסם.
תושבי קאקון ההמומים פנו למפקדת צבא ההצלה בטול-כרם וביקשו סיוע, ואכן נשלחה לכפר יחידה מגדוד חיטין שהחלה ליזום פעולות התקפיות. בסוף חודש מרס ביצעו הלוחמים מקאקון התקפה על קיבוץ המעפיל, ששכן כ-2 ק"מ מצפון-מערב לכפר. ההתקפה נהדפה, אך הירי והצליפות נמשכו גם לאחר-מכן. אנשי הקיבוץ נאלצו להתחפר, ונוצר מצב שכמעט לא היו מסוגלים לנוע בתחומי המשק בשעות היום.
לכוחות הלוחמים המקומיים אשר בקאקון נוספו חיילים עיראקים בעקבות פלישת צבאות ערב ארצה עם הקמת המדינה. כוח זה היה מצויד בנשק מסייע כבד יותר, שכלל שריוניות וסיוע ארטילרי. מידיעות מודיעיניות הסתבר, כי הכוח העיראקי בגודל מחלקה ישב בבניין, שנמצא מצפון מזרח לכפר ("בית העיראקים"), נפרד מהגוש המרכזי של הבניינים בכפר. מערכת ההגנה של קאקון היתה היקפית אך כוונה, בעיקר, כלפי צפון מערב ודרום. היא נשענה על תעלת קשר עמוקה, שהקיפה את מרביתו של הכפר. כוח משוריין קישר את קאקון עם טול כרם. כוח זה לא היה מרותק לתפקידי ההגנה המקומית.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.

בניית אתרים: