עודד היה בחור מלא חיים ורצון חיים, נדמה היה כאילו דבק בהם. עשה רושם של אדם שואף ומתקדם בכוחות עצמו. נוהג היה לגולל את תכניותיו בפני החברים בצורה כה חיה ובבטחון כזה בהגשמתן, עד כי איש לא פקפק שאמנם תתגשמנה. בעל אופי חזק היה, ותמיד הלך במרץ ובהתמדה לקראת המטרות שהציג לעצמו. חלומו הגדול היה להיות איש מדע, ואת מיטב שנותיו הקדיש ללימודים, מתוך אהבת אמת למדע ולתרבות בכלל.
... גם בהיותו חייל בריטי לא פסק מללמוד, ניצל את ההזדמנות שנתנה לו בצבא לעמוד בבחינות בגרות (לונדון), ועבר את הקורס הדרוש לכך. אף גמר קורס צבאי להדרכה בפיסיקה ובכימיה.
עודד אהב את הטבע. הוא כתב ממצרים:
"... באיים השונים הנמצאים בחלק זה של הדלתה, ישנם גנים יפים. ביליתי באחד מהם, מכוסה כולו דשא רענן ויפה, שיד מומחית מטפלת בו. בגן - עצים וערוגות פרחים. ממקום משכבי יכולתי לראות גינת פרחים, זר גדול של זהב ופלאטינה שקישט גל ירק גבוה בצורת חצי יצה, ובמרחק כמה צעדים התנשא אילן רב פארות, שהצל שטח רחב ונתן לאנשים תחתיו חמימות של בית וריננת לב של מרחב ירוק. זרועות הנילוס התפתלו מכל העברים. היה בו במקום מריח גן העדן, וכמה טובה היתה השפעת המקום על המתינות וההתעמקות בספר שקראתי, ספר המוקדש לנו, האנשים במדים. שם הספר 'בסער'... וכאן עלה בזכרוני שירו של ביאליק 'הבריכה'. ביאליק מעמיק לתאר את הממש שבעולם הדמיון, עד שהוא עומד ותוהה מי הוא העולם האמיתי, זה הנראה לו, או זה הנתפש בחוש".
כמו כן אהב והעריך את האמנות. רכש לעצמו הבנה וידיעה במוסיקה, היה מבקר בקונצרטים, והיה מסוגל להקשיב שעות לעבודת הכנה של קטע מוסיקלי. אף בציור התעניין, ובפרוטותיו האחרונות היה קונה רפרודוקציות של אמנים גדולים.
עודד היה חבר נאמן, תמיד היה מוכן לעזור לחברו, אף אם הדבר גרם לו טרחה יתירה. במכתב לחבר, כתב, בין שאר דבריו:
"זה זמן רב שלא ראינו איש את אחיו, אולם בטוחני בכך שלו היינו מתראים כיום, היינו מרגישים את עצמנו כעומדים לגמור פסוק שזה אך התחלנו, וזהו התוכן המיוחד של ידידות. גם כשהם (הידידים) לא נפגשים במשך זמן רב, הרי בהרגשתם הם זוכרים זה את זה תמיד. ישנם אנשים שאינם מבינים את כל תכנה של מלה 'ידידות'. בעיני ידידות היא הקשר החופשי, היפה והאמיץ ביותר שיש בין שני אנשים. קשר שאינו יכול להנתק, ויהיו התנאים אשר יהיו. הידידות מבחינה זאת גבוהה מאהבה שיכולה להיפסק".
עודד היה ישר להפליא, איש אמת ותמים. אף כי היו לו ידיעות רבות בשטחים שונים, הורגשה בו לפעמים תמימות של ילד קטן.
הוא נשא את נפשו להמשיך ולהשתלם באמריקה, ולהקדיש אחרי כן את כל אוצר ידיעותיו לשירות המולדת, אשר אהבה בכל נפשו. כיליד הארץ אהב אותה בפשטות, כמולדתו היחידה. בהיותו במצרים, בעת שירותו בצבא הבריטי, הרגיש עצמו זר, וגעגועיו לארץ היו גדולים: כל מחשבותיו היו נתונות לה.
אך הועלה רעיון החלוקה והקמת המדינה היהודית, אף כי דרך ההגשמה נראתה עדין רחוקה מאוד, כבר דיבר עודד בבטחון גמור על מדינת ישראל והיה מתאר את עתידה בצבעים מזהירים ביותר: קיבוץ גלויות, פיתוח הארץ, התישבות של אלפי עולים חדשים. והוא גם שאף לתת את חלקו לבנין המדינה.
בימי עצרת או"מ בנובמבר אשתקד היה עודד עושה ימים ולילות ליד הראדיו ומקשיב לשידורים מלייק-סאקסס. בליל ה-29 בנובמבר (שהיה אגב יום הולדתו ה-25) היה בין אלה שישבו ליד המקלט עד הרגעשבו הוחלט על הקמת המדינה.
בשמחה ובהתרגשות שלא תתואר, התחיל מעיר את חבריו הסטודנטים שגרו באותו בית (בבית הכרם). ולמחרת, כאור היום, כבר היה בשירות המגן, בעיר העתיקה ובכל הסביבה כולה, עד אשר נפל בנופלים.
ב.ק.
מתוך הספר "אחד אחד"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח