רב"ט ראובן סלומון ז"ל

אלבום תמונות

ראובלה שלי

עשרים שנה עברו מאז אותו יום גורלי ונחרץ שבו הלכת מאתנו.
עשרים שנה חלפו - אבל בשבילי הכל חי כאילו קרה רק אתמול.
הזמן שלי עצר ברגע האסון.
החיים ממשיכים לזרום לידי, ואני נעה עם הזרם.
הנכדים גדלים, שיהיו בריאים.
החברים שלך נישאו מכבר והקימו משפחות.
אינני פוגשת אותם כמו בעבר.
הזמן והמרחק עושים את שלהם.
אתה בתוך מחשבותי כל הזמן.
הרגיעות שלך, טוב לבך, מאירים כמו אז.
אני מנסה לדמיין אותך מתבגר.
משחקים במחשבות:
מה היה אילו?
ואיך היה אם...?
געגועים ולב נשבר - להבטחה שלא התקיימה.
השמחה שוב אינה נוגעת בתוך ליבי. לעולם.
כל יום שישי, מזה עשרים שנה, אני מבקרת אותך בבית העלמין.
מצבת השיש עם אותיות שמך, הצמחים המרפדים את קברך, ספסל השיש הקר.
אחרים יושבים בבתי קפה, ואני יושבת אצלך.
תמיד יש לי על מה לשוחח אתך ומה לספר.
אתה קרוב אלי וחלק ממני ואני יודעת שבבוא היום נפגש.