חן, בן עליזה ואריאל, נולד ב- 22 בדצמבר 1963 בערד. בן שנתיים עבר עם אימו עליזה ואחותו אורלי למושב כפר חיטים שליד טבריה. כאן הוא חווה את חוויות הילדות יחד עם ילדי המושב. כעבור שמונה שנים, לאחר מלחמת יום הכיפורים והוא כבר בן עשר, עברו לנתניה, בה הוא התקבל לכיתה ו' בבית-ספר בארי. כאן הוא פגש לראשונה ילדים חדשים וחיי עיר. לאחר שסיים את לימודיו בכיתה ח', עבר חן לחיות עם אביו בבאר-שבע, בירת הנגב, עיר שעל גבול המדבר. שוב חיים חדשים וכמובן חברים חדשים. אך כעבור שנה וחצי חזר חן לנתניה. הוא התקבל לבית הספר התיכון "שרת" למגמת הצילום. חן בולט בתכונות המנהיגות שבו וזוכה לאהדת התלמידים. זהו השלב בו הוא מתכונן לשרותו בצבא. מעונין ביחידה קרבית והולך לשייטת 13. אולם בסוף הגיבוש ביום האחרון למסע מתיש, לאחר אימונים מפרכים, הוא התעלף, מחוסר נוזלים. הוא לא סלח לעצמו על פינוק זה. התקבל ל"גולני" וסחף את כל בני הבית, לאהוב את גולני. לא היה מאושר ממנו באותם ימים. יצא לקורס מכי"ם ולאחר מכן, לקורס קצינים. הוא היה גאה במעמדו החדש, מעמד המפקד. חן יוצר קשר ראשוני אנושי עם החייל. כפי שהבטיח לעצמו מאז ומתמיד, הוא מונע מן הטירון תחושות קיפוח. לאחר שלוש שנים בגולני עובר חן, הקצין הצעיר, ל"גבעתי" החדשה. גם כאן הוא מגלה מיד חברים חדשים וכן שותפים להשקפתו בדבר יחס הוגן לטירון. ממש כימיה בינו לבין מפקדיו, בינו לבין פיקודיו. טעות אנוש מצדו מקפדת את חייו הצעירים.
חן נהרג חודשיים לפני שמלאו לו עשרים ושתיים שנה.
נפל בט' בחשון תשמ"ו 24.10.1985.
נקבר בבית העלמין הצבאי בנתניה.