לזכר גד ביתן, ניסים כהן ודניאל סרוסי.
אליך מכורתי באנו בגיל נעורים, כי שבענו בוז בחיי נכר.
הארת לנו פניך, ובקרני שמשך ליטפתנו בערגה. בימי קרה ושרב
שרנו לך שיר הודיה, ואל מרחבי שדותיך הישרנו צעדינו הבוטחים.
בשממותיך תקענו יתד, פתחנו תלם, נטענו עץ, הקימונו בית וגידלנו
ילדים. תחת שמיך התכולים, האומרים הוד ותהילה לאיש העמל והמגן
מצאנו פדות וגאולה.
אמא-אדמה! היית לנו מבטח עת הרווינו שדותיך הירוקים
בזיעתנו, ואת גמלת לנו הבניבך לחמנו ובשלל צבעי פרחי-הבר שהיו
למיקסם חיינו. בזרוח חמה בפאתי הרים. העירונו בכיות התינוקות
שסיפרו על חיים חדשים, חיי דרור וחופש וציוץ הציפור בישר בואו
של יום חדש.
אמא-אדמה! עדים השמים זרועי הכוכבים והסהר השט
בעבים - מה נעמו החיים בצל כנפיך.
הלכתם לשדות הקרב ולא שבתם. אם אדמה רוותה דמכם
ובה קיפלתם מסכת חייכם. שירתכם נדמה, הציפור פסקה ציוצה,
בכיות התינוקות גברו ועיניהם צופות בערגון אל כל עגלת ירק החולפת
על פני פתח ביתם. רעיותיכם שרויות ביגון, חבריכם רכוני ראש, אך
גאים על אומץ ליבכם ורוח הקרבתכם. זכרכם שמור בלבם עדי עד.
אברהם כוכבי