תפריט נגישות

טוראי דניאל דני סרוסי ז"ל

הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים.

לזכר חברים:

יש ואני נסחפת למחשבות והרהורים ושואלת עצמי אותה שאלה עקרת פתרון למה? למה צבי ניסים וגד היו קרבנות למלחמה עקובת דם שהותירה אחריה צלקות שלא במהרה תמחקנה מלב רעיה אם אחות וקבר. למה צריכים לשאת בתוצאות האכזריות אותם פעוטונים ואלמנות אותן אמהות ששיכלו את בניהן בטרם עת.

לפתע קורעת את חוט מחשבתי נקישה בדלת, נקישה גברית וחזקה אני מנתרת ממקומי אצה לפתוח את הדלת, אני מביאה בעומד והרגשה של כעין אכזבה או דכאון אופפת אותי זה לא הוא... אך הנקישה, הנקישה כל כך אופיינית לדני, דני יפה התואר ורחב הכתפיים העומד עמידה איתנה ודמותו מכסה את הפתח כולו, עיניו כחולות השובבות מחייכות אלי דני בא להעיר את בעלי לעבודה.
דני שייך כבר לדור הצעיר, יישותו אומרת רעננות נעורים. הליכתו הזקופה המעורה בגאוה הפכה אצל דני לקו אופי.

את השבת אהב דני מכל ימות השבוע, בשבת יכול היה לעסוק בחביב עליו ספורט. כדרגל היה עדיף בעיניו מכל ענפי הספורט, מדי שבת יחד עם ה"חברה" נוסע היה לנתניה וצופה בהתלהבות בתחרויות הכדורגל, במוצאי שבת בלווי מתח מהול בהומור מאזין היה לרדיו לשמוע את תוצאות הטוטו. אולי ירצה הגורל והוא יזכה, אך הגורל רצה אחרת ובהותירו רעיה ושני ילדים חמודים נלקח דני מאתנו והוא לא יחזור לנצח.

לניסים נהגתי לקרוא גולית בשל מימדיו הגדולים וקולו העבה, הגברי, נוהג היה ביום חמסין לשאול כשחיוך כנה על שפתיו "איך מרגישים היום השמנים"? ? ההומור לווה את ניסים במשך כל שנות חייו עד שעתו האחרונה. בעל ואב מסור היה ניסים, חבריו לעמדה יכולים להעלות זכרונות ולהעיד כיצד גם אז בשעת מתח וחרדה לבלתי נודע דאג להם ניסים, כמו אב הזכירם לקחת סוודר ולאכול בבוא העת.

הוא חי בחיק משפחתו חיי משפחה אידיאליים גידל וחינך את ילדיו ליושר ולמעשים טובים, אולם הוא לא זכה לראות את בנו מגיע למצוות, המוות הפריד בינו ובין בני משפחתו. בוא נהרג בנסיבות האכזריות של אותה מלחמה הסטורית מלחמת ששת הימים.

הדיקנות איפיינה את גד, מקורביו כינוהו יאקה. בשבע בבוקר עודני רואה אותך כמיימים ימימה עובר עם עגלתך כשפניך מועדות לפרדס, מקומך יופקד בראש השולחן המסורתי וקולך השר את תפילת יום שישי נדם. עתה נותרו רק זכרונות של אדם חביב "נקי כפיים ובר לבב ודובר אמת בלבבו", אדם האוהב לעזור לזולת השומע בלב מבין את טענות ומענות רעיו. גם בפעולות החברתיות שבכפר לקח גד חלק, מדי שנה בשנה היו חברי הכפר בוחרים בו כחבר בועד הכפר. תכונות הצריכות להמצא בחבר ועד אידיאלי נמצאו בגד, הוא מעולם לא איכזב את התולים בו תקוות. ועתה גם הוא היה קורבן למלחמה רווית דם, מלחמת יוני 1967.
גד ביתן, כהו ניסים וסרוסי דניאל כל אחד מהם, שייך לדור אחר, נטיות אחרות.
ניסים אהב את השלווה הכפרית ואת השקט המשפחתי. גד שמרני יותר, מסורתי יותר, רציני יותר. דני - נעורים, ספורט ושובבות.

ובכוח הנסיבות נפגשו שלושתם לרגלי הרי טול-כרם כפופים למשמעת אחת ושם בעמדה ניתן למצוא בשלושתם חוט מקשר כי אשה וילדים לשלושתם. יהודים הם ונלחמים למען מדינה אחת ולמען אידיאל אחד ושלושתם נפלו למען אותה מדינה - מדינת ישראל.

אדמת ניצני עוז ספוגה דם, דמם של שלשה מבכירי חבריו כהן ניסים וגד ביתן וסרוסי דניאל שנפלו למען דור ההמשך.

חברים! בנים! אלמנות ואמהות! שאו בגאוה את זכרם של יקיריכם.

הם היו גיבורים!!!

עליזה כץ

בניית אתרים: