בן צפורה וצבי, נולד ביום ה' באדר ב' תרע"ו (10.3.1916)
במוסקבה, בירת רוסיה. בית הוריו היה בית ציוני, ושפת אמו -עברית. חלק משנות ילדותו ונעוריו עברו עליו בעיר ויסבאדן שבגרמניה, לשם היגרו הוריו אחרי המהפכה הרוסית. שם למד בבית-ספר תיכון ובביתו השתלם במדעי-היהדות.
אברהם-יעקב היה פעיל בקרב הנוער היהודי במקום ומייסדו של קן בית"ר. בשנת 1933 עלה ארצה, סיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב ויצא לעבוד בגליל, כחבר פלוגת-העבודה של בית"ר, ומשם לנתניה. בשנת 1938 נתקבל לאוניברסיטה העברית. תחילה
למד מדעי-הטבע, אולם אחר-כך עבר לפקולטה למדעי-הרוח
וקיבל תואר "מוסמך למדעי הרוח".
היה מפקד בית"ר בירושלים ועמד בראש התאגדות סטודנטים רביזיוניסטים. עם יסוד "תנועת העם", ששאפה לאחד יסודות רביזיוניסטיים עם חלוציות, הצטרף אליה. היה קנאי בהשקפותיו, אולם נוח לבריות, ובוויכוח עם מתנגדיו ידע להקשיב ולהתעמק בטענותיהם ולשקול תשובותיו בכנות ומתוך כבוד לזולת.
אברהם-יעקב הירבה לעסוק בספורט והצטיין בג'יאו-ג'יצו. כן עסק בבעיות צבאיות, תירגם לעברית את ספרו של קלאוזביץ על יסודות הלחימה
ופירסם מאמרים רבים בשאלות צבאיות. בתקופת היותו סטודנט שימש כמורה מטעם הוועד הלאומי בשיעורי-ערב לעברית, ובייחוד התחבבה עליו ההוראה בשכונות העוני.
סיפוק מיוחד מצא בגילוי כשרונות, טיפוחם ועידודם להמשיך בלימודיהם ולהרחיב השכלתם.
עם תום לימודיו עסק בהוראה בבתי-ספר תיכוניים. בימות הקיץ היה משתתף בקייטנות-נוער ומשמש בהן כמרכז ומדריך. בסתיו תש"ח התקבל למחלקה להוראה של האוניברסיטה (בבית הכרם) ושם השלים את השכלתו הפדגוגית.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות, עוד בטרם הגיע לידו צו הגיוס, התגייס ושירת בחטיבת ירושלים. הוא השתתף בהגנת ירושלים וסביבתה ונפל בשעת כיבוש הכפר הערבי עין כרם ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). נקבר בשייח'-באדר א'.
ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.