כאשר עמדו אנשי אצ"ל להכניס מכונת תופת לג'נין, הוחלט כי אין כברוך מתאים לביצוע המשימה. בהתרגשות ובסיפוק רב קיבל על עצמו את התפקיד המסוכן, שהרי היתה זו עדות חותכת לאמון שנותנים בו, בגר-צדק. אולם המזל לא האיר לו פנים - ומיד עם בואו לג'נין עצרוהו אנשי הכנופיות והוציאוהו להורג. מאמצי חבריו למצוא את גווייתו ולהביאה לקבר-ישראל עלו בתוהו.
בנסיבות מוזרות בא מי שהיה, חמודה אבו לעינין, בן למשפחה מוסלמית בצפת, אל היהדות והצטרף אל מחנה הלוחמים. עוד בילדותו אהב להתרועע עם ילדי העברים דווקא, ובהיותו תלמיד המחלקה השביעית עזב את בית הספר הממשלתי ועבר לביה"ס של כי"ח.
יופי השפה העברית, סיפורי התנ"ך וקורות העם העברי לקחו שבי את לבו של חמודה, ואט-אט החל מרגיש עצמו "יהודי" לכל דבר - ובמיוחד שאמו היתה ממוצא יהודי. סקרנותו הביאה אותו לפתחי בתי-כנסת, ובשבתות וחגים ביקר בבתי היהודים ועקב אחר אורח-חייהם ומנהגיהם. קשריו עם בני-משפחתו הלכו ונתרופפו, ומדי פעם פרצו מריבות בינו ובין אביו.
כאשר מתה עליו אמו, יצא את בית אביו לצמיתות. גלמוד וסעור נפש התהלך בקרב חבריו היהודים וחיפש מוצא. באחד הימים ניגש אל חבר, ובפיו בקשה: "רוצה אני להיות יהודי". עם מכתב המלצה אל הרבנים הראשיים נסע ירושלימה. פעמיים דחוהו, אך בשלישית הוכנס בבריתו של אברהם אבינו. חמודה, שהיה אז בן שש-עשרה, שינה את שמו ל"ברוך מזרחי", הניח מדי יום תפילין והקפיד על מצוות הדת.
שבועות אחדים אחרי שהתגייר הצטרף לבית"ר. מצפת עבר לחיפה, ושם עבד כפקיד במשרד עברי. באותם הימים הצטרף לאצ"ל והחל נוטל חלק בעבודת תעמולה וגיוס. בחיפוש שנערך בקן בית"ר נעצר והועבר ללטרון. לאחר מכן הוגלה לאריתריאה ולסודן. דחה הצעה לשחרור במחיר שיבה לדת מוחמד וללאומיות ערבית.
עם שובו ארצה חזר לפעילות במחתרת וגילה אומץ-לב בקרבות שונים. באחד הימים החליט לעקור מן העיר ולעבור ל"נורדיה", ומשם נשלח לתפקידו האחרון.