הרעיון הציוני דבק בו עוד בילדותו. הכרנו את ניסים בתנועת נוער ציונית חלוצית, אשר בה היה מבן פעיליה ומעצבי תוכנה. הוא גם פעל במסגרת נוער הגנה אשר הופרד על שמירת הרובע היהודי בטוניס, וסכל כל ניסיון של הפורעים הערביים לחדור לתוכו.
עם הקמת המדינה, בהתלהבות הכין את עצמו לעליה, וכעבור מספר חודשים עזב את טוניס ונסע לצרפת - שם שהה למעלה משנה בחוות הדרכה ליד העיר טולוז.
יכולתו ונכונותו לקבל אחריות הביאו לכך, שהוא פקד בידיו לנהל למעשה את החווה בת 1500 דונם אשר בה קבלו הכשרה חקלאית כ-60 נערים ונערות.
הוא גם בלט במידותיו הפיזיות, וחבריו הדביקו לו הכיוני "גולית" - אצל רבים הוא מוכר בשם זה בלבד.
בראשית 1950 עלה ארצה - תחילה שהה תקופת מה בקבוץ ומשם עבר ל"מלחה" כפר ערבי נטוש על הגבול סמוך לירושלים החצויה - שם הוא הכיר את דליה ובא עמה בברית הנישואים.
החנוך החלוצי, אהבת האדמה והחיים בכפר, הביאו אותו להצטרף בשנת 1952 לניצני עוז - יישוב ספר למרגלות העיר הערבית - טול-כרם, אשר איימה על טבורה של המדינה - כאן ראה את עתידו, בנה את משקו, ביתו ומשפחתו - לדליה ולניסים נולדו ארבעה ילדים - רחל, דניאל, איתן ודורית.
הוא היה מעורה בחיי החברה ובחיי הצבור והתמסר להם. מספר שנים היה מרכז פנים ובכל השנים היה פעיל בועד.
נכונותו לקבל על עצמו כל אחריות וכל תפקיד שהוטל עליו, מנעו ממנו לעיתים לבסס את משקו. בעתות משבר נאלץ לחפש פרנסה למשפחתו בעבודות חוץ.
הוא עסק בהדרכה חקלאית בישובי האזור מטעם המחלקה להתישבות ולאחרונה עבד בחברת מקורות בנוסף לעבודתו במשק.
בצ.ה.ל. היה סמל מרגמות ובמלחמת ששת הימים פקד על כתת מרגמות ונהל קרבות עם האויב - ביום השני למלחמה נפל חלל בהגנה על אותה אדמה שהיה כה קשור אליה ועתה בדמו קשר אתה ברית לנצח.
ולנו נשאר, זכרונו והצער על ידיד ואדם יקר שאיננו.
פ.ו.ד.
ניצני עוז