האיש שחזונו ופועלו הפכו את נתניה לעיר היהלומים
נולד בשנת 1902 ברומניה. בשנת 1923, והוא בן 21 שנים, עלה לארץ לראשונה. בארץ חלה במלריה ולא מצא עבודה ולכן חזר לעיר הולדתו.
בשנת 1934 עלה ארצה שנית עם אשתו ושלושת ילדיו. בשנת 1936 יסד בפתח-תקוה את מפעל היהלומים הראשון יחד עם בו דודו אנשל דסקל.
בשנת 1939 השתקע בנתניה לבקשתו האישית של בן עמי והקים עם בן-דודו דסקל ז"ל את מלטשת היהלומים "אופיר".
במפעל העסיק רוזנברג מאות עובדים. הצלחתו הכלכלית של המפעל, תרומתו להדרכת עובדי יהלומים והקמת מלטשות נוספות תרמו לשגשוגה של העיר הצעירה והפכו ברבות השנים את נתניה לעיר המושתת על תעשיית היהלומים. בעקבות הצלחה זו נדבק בנתניה הכינוי "עיר היהלומים". שנים אחדות לאחר מכן, הקים רוזנברג עם שותפו יצחק פוקס ז"ל, את מפעל היהלומים "פלנת" (היום נקרא המפעל "האחים לוסטיג"), מהמפעלים הגדולים בארץ. תרומתו הרבה לענף היהלומים בארץ, הצעידה את מדינתה ישראל המתפתחת להכרה בינלאומית בתחום ולתרומה רבה בהקמת בורסת היהלומים.
רוזנברג עסק בענף היהלומים עד לפרישתו בשנת 1970. בעיר יזכר כאדם, שחזונו ופועלו הפכו את העיר נתניה ל"עיר היהלומים" בישראל, ולשם דבר בתעשיית היהלומים הבינלאומית.