ויולט דיין ז"ל

אלבום תמונות

ראשיתה של העלייה הבלתי לגאלית המאורגנת התחילה דרך גבולות הצפון. דרך סוריה ולבנון החלו להגיע בודדים וקבוצות. יהודים מעדות המזרח ויהודים מארצות אירופה, שאורגנו ע"י התנועה הלאומית ואשר נתקבלו והועברו למקומות מבטחים. (חיים לזר - ליטאי, 1988, אף- על - פי, הוצאת "יאיר").
בקיץ 1934 נוצר מימד חדש להעפלה. ביוזמת אנשי "החלוץ" בפולין ואנשי ,"ההגנה", עלו 350 מעפילים על ספינה חכורה בשם "ולוס". הם הגיעו לחופי נתניה - כפר ויתקין. זהו סיפורה של "ולוס": "תחילה ניסה ברפל - שליח "ההגנה" את כוחו באיטליה, אך לאחר זמן קצר עבר ליוון ושם גילה את "ולוס", ספינת-נוסעים שהתאימה, לדעתו, להסעת מעפילים לארץ-ישראל. נחתם חוזה עם בעלי הספינה, וסוכם כי "ולוס" תפליג במסווה של "מסע סטודנטים בים התיכון". בשורת ההעפלה הגיעה למחנות - ההכשרה של "החלוץ" בפולין.
עד מהרה הגיעו לאתונה 350 צעירים יהודיים, חברי תנועות נוער חלוציות מפולין, ליטא ולטביה, שהתעתדו לעבוד כחלוצים בארץ-ישראל. אחרי תקלות לא-מעטות, שחלקן נגרם בשל חוסר-הנסיון של המארגנים ולהיטותם של המעפילים לעלות מהר על הספינה - הרימה זו עוגן והפליגה מזרחה, בפתחה פרק חדש בתולדות שובם של היהודים לארץ-ישראל. ההפלגה עברה בשלום ובאחד מלילות יולי 1934 התקרבה "ולוס" לחופי נתניה - כפר ויתקין. קבוצות של חברי "הגנה" העבירו בסירות קטנות את המעפילים לחוף. במהלך מבצע ההורדה ניספו שניים מהמעפילים. "ולוס" מיהרה לשוב ולהפליג ללב-ים, כשפניה לפיראוס, כדי ליטול קבוצה נוספת של מעפילים. חודש לאחר מכן הגיעה ספינת-מעפילים שנייה, "אוניון", ובה - 117 עולים, שעלייתם אורגנה על-ידי התנועה הרביזיוניסטית. הבריטים לא הבחינו בספינות הראשונות. כך, מכל מקום, סברו אותו זמן אנשי ה"הגנה" ופעילי ההעפלה. אולם לא יצאו ימים רבים והוברר להם כי טעו. בעוד "ולוס" מתכוננת לקלוט מעפילים חדשים, קיבל ברפל מברק מהארץ ובו הוראה להחליף מייד את נמל המוצא שכן התברר, כי האנגלים גילו את מבצע "ולוס" ונציגיהם ביוון החלו לחקור בעניין. "ולוס" הפליגה במהירות לנמל וארנה שבבולגריה, והרכבת המיוחדת שהובילה את המעפילים מפולין, הופנתה ברגע האחרון ממש לנמל הבולגרי. הכל הלך, לכאורה, למישרין, אולם כשעברה "ולוס" במצרי הדרדנלים בהפלגתה השנייה, נמסר הדבר לבריטים והחל עיקוב צמוד אחרי ספינת המעפילים.
הניסיון להוריד את המעפילים בהסתר בחופי הארץ לא עלה הפעם יפה. הספינה חזרה לאיי יוון, שבה לארץ בפעם השנייה וניסתה שוב לפרוק את מטענה האנושי. אחרי ש-50 מעפילים עלו על החוף, הופיעו האנגלים. "ולוס" נמלטה שוב ללב-ים.
בחודשים הבאים נעה ונדה "ולוס" ברחבי הים התיכון. נוסעיה לא הורשו לעלות בשום חוף שהוא, ולבסוף הוחזרו לפולין. המכה שהונחתה על מארגני ההעפלה היתה קשה: כבר בניסיון השני עלתה התכנית על שרטון. זמן רב נדרש עד שחלפה המועקה וחודש המבצע -ובתנופה מוגברת" (מתוך: מרדכי נאור,1997, העפלה 1934 - 1948, הוצאת משרד הבטחון).
בשנת 1937 חודשה ע"י תנועת בית"ר תנועת העפלה לארץ ישראל. בעלייה זו שנקראה "אף על פי", הוחכרו ספינות, ועולים רבים מארצות ארופה הפליגו לארץ ישראל. אוניות אלה עשו דרכן לחופי הארץ תוך סיכון חייהם. על החופים המתינו אנשי המחתרות וסייעו בהורדת העולים לחוף ובפיזורם ביישובים יהודיים סמוכים. (מתוך: חיים לזר - ליטאי, 1988, אף- על - פי, הוצאת "יאיר").
על מבצע ההורדה סיפר דב רובינשטיין, מפקד האצ"ל בנתניה באותה תקופה: "שיירות המעפילים הגיעו בראשונה באביב 1937 אל חופי טנטורה ובנימינה. מטעמי בטחון הוחלט להחליף חוף זה בגלל ריחוקו ממקום יישוב עברי. הפור נפל על נתניה, על שום היותה בית קיבול גדול לאכסניית עולים בלא שירגישו בהם... גם תנאי העלייה לחוף היו נוחים יותר בזכות הצוק הנמשך לאורך החוף ומסתירו מעין, וסיבה נוספת - הסניף הגדול והחזק של הארגון בנתניה... בכך היתה נתניה לנמל ראשי והעיקרי, דרכו עברו ונקלטו אלפי המעפילים". (מתוך: חיים לזר - ליטאי, 1988, אף- על - פי, הוצאת "יאיר" המצוי בארכיון העיר נתניה).
מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט הסתיימו בניצחון ערבי בתחום המדיני. ממשלת בריטניה חששה מפני עימות עם גרמניה הנאצית. היא רצתה לפייס את הערבים ופרסמה ב- 15 ביולי 1939 "ספר לבן" שהגביל את עליית היהודים לארץ ישראל.
"הספר הלבן" האיץ את תנועת ההעפלה לא"י. העפלה שדעכה בשנים 1935 - 1937, חודשה ע"י האצ"לבאפריל 1937 וע"י ה"הגנה" בסוף 1938. עתה הקימה ה"הגנה את "המוסד לעליה ב'" אשר פעלה עד קום המדינה.
(מתוך: שמואלי, אבשלום וברור, משה, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).
האניה האחרונה שהגיע לחוף נתניהב היתה טסוס - אגיאוס ניקלאוס ב- 19.9.1939.