לימודי דת התקיימו בנתניה כבר משנת 1933, כשהמתיישבים הראשונים מן המושבות קיימו חינוך דתי לילדיהם. זה תואם את הגישה האידואולוגית - פלורליסטית של הציונות באותה תקופה, לפיה, למרות שהציגו גישה לא דתית בעיקרה, נהגו בסובלנות רבה כלפי המסורת.
במכתב ששולח ועד ההורים לתלמוד תורה נצח ישראל בנתניה, מהתאריך ט"ז תמוז תרצ"ו (10.7.1936) אנו מבינים את מצוקתם של הורי התלמידים. הם פונים אל המועצה המקומית למען תעביר דרישתם לוועד המנהל שעל יד הועד הלאומי בנושא תקצוב תלמוד תורה. (מתוך: גנות, שרה, 1993, החינוך הדתי בנתניה בתקופת היישוב, אוניברסיטת בר-אילן, ארכיון עיריית נתניה, ע 2, סימול 20).
בשנת 1937 כותב הרב ורנר למועצה מקומית נתניה על התלמוד תורה לבנים שפועל בנתניה: "נתניה, בקודש נתיסדה, ועם ראשית ההתיישבות בה דאגו המתיישבים הראשונים, בני פתח-תקוה והגליל, לחינוך דתי. שנים אחדות התקיים כאן חינוך דתי מטעם המזרחי, היישוב היה קטן ומורה אחד צריך היה להספיק ל 4 כיתות מגוונות ובני עדות שונות... אולם הרבה מן ההורים נפשם חפצה לחינוך תורני-דתי , זה הביא לכך שבשנת 1935 החליטו הורים לפתוח על חשבונם חדר ובו לימד מלמד זקן".
בתחילת תרצ"ו (1936) פנו הוריהם של יותר מ-40 ילדים למועצה המקומית לפתוח להם תלמוד תורה לבנים. הרב ורנר פונה אל פרנסי נתניה ומבקש להקים חינוך תורני כי נתניה גדלה והולכת והיא צריכה לשמש מקלט ומקום ישוב לכל העדות והגוונים ואסור שנתניה תסגור את שעריה בפני ההתיישבות הדתית.
הרב ורנר מתאר את הלימודים בתלמוד תורה כלימודים משותפים של לימודי קודש ולימודים כלליים כגון, כתיב, חשבון, מולדת, ציור, זמרה התעמלות, מלאכה ועבודת גינה.
בשנת 1937 מועצת נתניה פותחת תלמוד תורה ומתקצבת את הכיתות החרדיות. בשנת 1939 החליטה מועצת העיר לצרף את הכיתות החרדיות תחת בי"ס ביאליק. הכיתות החרדיות מקבילות לחינוך הכללי אך יהיו תחת פיקוח זרם "המזרחי". (מתוך: גנות, שרה, 1993, החינוך הדתי בנתניה בתקופת היישוב, אוניברסיטת בר-אילן, ארכיון עיריית נתניה, ע 2, סימול 20).