אלבום תמונות
החברה הישראלית החדשה, זו שצמחה לאחר קום המדינה ועוצבה במהלך העשורים שחלפו מאז, גאה בהקמתה של מדינה אשר בה הפרט הוא המרכז, מדינה אשר שמה לה למטרה להעניק לאזרחיה את המיטב.
ישראל ככלל ונתניה בפרט דואגת לאזרחיה ותומכת בהם, וכך, במרקם החיים הכללי בחברה מושם דגש מיוחד בכל המכלול המקיף את האזרח, תושב המדינה, החל בחינוכו, עבור דרך רווחתו ובריאותו במהלך שנות חייו וכלה בסיוע ותמיכה בערוב ימיו.
בנתניה הוקמה שכונה, ייחודית בפרברים הצפוניים של העיר, השכונה החרדית קרית צאנז. את השכונה הקימו חסידי צאנז ובה, להבדיל משכונות האחרות, כל השירותים הקהילתיים, לרבות בית מלון ו שהוקם בשנות השבעים. שנים ארוכות התבדלה השכונה מיתר העיר, אך בשנות השמונים החלה להתערות בחייה של נתניה, וזאת בעיקר הודות לבית החולים לניאדו שהפך להיות בית חולים איזורי.
בנתניה הוקמה הספריה לעיוורים מייצרת ומשאילה ספרים וכתבי עת, כתובים בבראיל, מוקלטים ומועתקים באותיות גדולות. הבנין הראשי של הספריה נמצא בעיר נתניה ושלוחת הספריה ע"ש אטול ואילנור וברנס בעיר תל - אביב. הספריה היא מוסד ללא כוונת רווח (עמותה), מנוהלת ע"י הנהלת ציבורית המורכבת מנציגי ממשלה, ציבור וקוראים.
הכל החל בשנת 1979. קבוצת אישים, פעילי ציבור, אשר חוסר תשומת הלב המספקת לקשישים ולבעיותיהם הציקו להם, החליטו להקים את "העמותה למען הקשיש" בנתניה.
בתחילת שנות פעילותה התמקדה "העמותה למען הקשיש" באירגון ארועים ומופעים למען קשישי העיר ובפעילות מקומית בין כותלי המרכז הגריאטרי ב"רמת ידין" (שכ' דורה).
המפנה הגדול החל בשנת 1983 בעת שראובן קליגלר, מי שכיהן עד לאותה עת בראשות עיריית נתניה החליט, עם סיום תפקידו, להתמקד בעשייה למען קשישי העיר נתניה. הקבוצה המייסדת את "העמותה למען הקשיש", מנחם ארקין, משה זיסר וד"ר דוד גדני, בצוותא עם אישי ציבור נוספים כאברהם שור ואחרים ובסיוע הרשות המקומית ואירגונים ממלכתיים פתחו במלאכת הקודש למען הקמת מרכזי יום לקשיש.
בשנת 1978 החליטה ממשלת ישראל על הפרוייקט להתחדשות השכונות. היא קבעה, שהתושבים ואנשי המקצוע הם שייקבעו את גורלן ודמותן של השכונות. בכל שכונה הוקמו וועדות היגוי שכללו אנשי מקצוע בתחום השיקום הספציפי וכן מתושבי השכונה הבקיאים בצרכי השכונה ובסדרי העדיפויות.