סג"מ דב דובי קצף ז"ל

קורות חיים

בן אריה ולאה. נולד ביום ח' בתשרי תש"ח (22.9.1947) בחדרה ולמד בבית-הספר "בארי" ובבית-הספר התיכון על-שם טשרניחובסקי בנתניה. בצעירותו היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" ועם חבריו השתתף בפעולות התנועה ובמסעותיה. במסעות אלה למד לאהוב את הארץ ואת נופיה ולהיות בן מסור למולדתו.

במסגרת הגדנ"ע סיים בהצלחה קורס מ"כים בקליעה ובמסגרת בית-הספר והגדנ"ע השתתף בתחרויות ארציות בקליעה וזכה בהישגים נכבדים. כן יצא כמדריך למסעות גדנ"ע ברחבי הארץ. בשעות הפנאי נהג לעסוק בתחביבו - עשיית דגמי מטוסים מנייר ומחומרים פלסטים. הוא העדיף את דגמי הנייר מפני האתגר והקושי שבעשייתם. תחביב זה ירש מאחיו הבכור והוא הורישו לאחיו הצעיר ושקד ללמדו את המלאכה.

גם בשטח הספורט הצטיין והקדיש רבות משעות הפנאי למשחק כדורגל עם חבריו ושמו אף יצא לתהילה על תפקידו כמגן שאי-אפשר לעברו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון נתקבל לעתודה האקדמית, התחיל ללמוד בטכניון העברי בחיפה וסיים את לימודיו כמהנדס. מאהבתו הרבה לשירה מסוגים שונים הצטרף למקהלת הטכניון והשתתף במרבית הופעותיה. לאחר שסיים את לימודיו בטכניון אמר להמשיך ללמוד לתואר השני (.A.M) באוניברסיטת תל-אביב. הוא היה אציל-נפש ותכונותיו העיקריות נתגלו בכמה פנים: אהבתו למשפחתו היתה עזה; הליכותיו עם הוריו היו חדורות נימוס וכבוד; יחסו לחבריו היה כן וישר והם היו חבורה מלוכדת, שגדלה ולמדה יחד. דב היה נוהג ברוך ובבטחה עם כל הסובבים אותו וגם כאשר נחלקו בדעותיהם ניסה לשכנע אותם בשלוה ובצורה בוטחת, ללא הרמת קול. עזרתו לחברים היתה ספונטנית וטבעית ודיבורו היה שקט, אדיב ומתון. הוא שפע טוב-לב והשתדל להבין את הזולת ולכן הכל אהבו אותו. הוא הצטיין לא רק בטוב-לב אלא גם באמונה בחבריו.

דב גויס לצה"ל בראשית ספטמבר 1965 והגיע לדרגת סג"מ. אור ליום כ"ה באדר א' תש"ל (2.3.1970), נפטר והובא למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה.

"עם ההיכרות הראשונה שלי עמו", כתב עליו אחד ממוריו בטכניון, "הוא משך את תשומת לבי ואם החסיר אחד משיעורי מיד הבחנתי בדבר. דובי היה מסוג הבחורים הנקראים 'ישר לענין' - הוא שאל לענין ושקל באופן הגיוני ומבטיח כמהנדס.

היכרותי עמו העמיקה כאשר בחר לבצע אצלי גם פרוייקט וגם מעבדה. אז הכרתיו במלוא כושרו השכלתני והניתוחי. חשבתי להציע לו המשך בלימודים ובמחקר אך היה עליו לשרת בעתודה ולא יכול היה להתפנות לכך. נוסף לזה העדיף לעסוק במחקרים הקשורים במערכת הביטחון".

לאחר פטירתו יצאה לאור חוברת לזכרו, הנושאת את השם "דובי".