חיים דומניץ ז"ל

קורות חיים

בן מינה וברוך. נולד בחודש שבט תרפ"ט (1929) ברחובות. משפחתו של חיים עלתה מרוסיה בשנת 1925 והתגוררה תחילה בשכונת שעריים ברחובות. כשהיה חיים בן 4, התיישבה המשפחה בכפר גבתון. כאן ביקר חיים בגן-הילדים, ובן 6 החל את לימודיו בבית-חינוך רחובות, שהיה ממוקם בקבוצת שילר. אף שהיה רזה וחלש בגופו, אהב חיים להתעמל ונקרא בפי חבריו "צ'מפיון". הוא היה ילד-כפר חופשי ועליז תמיד. אהב לעזור בעבודות המשק, להשקות את העצים ולהאכיל את העופות בלול.

במכתב לחבריו, ילדי כיתה ד', כתב חיים: "ארצנו היא ארץ טובה, ארץ חלב ודבש. בכל שנה ושנה קמים יישובים חדשים, ויש לנו כל-כך הרבה פרי, שאין כל-כך הרבה בכל העולם. כך אנו בונים את ארצנו, וכך הוא גדלה".

חלומו הגדול היה לעבור להתיישבות בבאר-טוביה ב' (כפר ורבורג) - אך הוא לא זכה.

במאורעות הדמים תרצ"ו- תרצ"ט שימש כפר גבתון עמדה חיצונית להגנת רחובות מצדה הדרום-מערבי, ובית משפחת דומניץ היה מהבתים הקיצוניים בכפר.

ביום ט' באדר תרצ"ט (28.2.1939) תקפו כנופיות ערביות את הכפר. הלילה היה סגרירי וחשוך, ולמרות ההתגוננות העזה של התושבים הצליחו מספר ערבים להגיע לקצה הכפר. הם חדרו לבית משפחת דומניץ ודקרו למוות את חיים, שני אחיו עמנואל וירחמיאל ואמם.

חיים הובא למנוחות בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אב ואחות, שנעדרו באותו לילה מן הבית בגין מחלתם.

חברתו לכיתה ד' כתבה עליו בחוברת הזיכרון "האם על הבנים": "בביתו לא ראה עושר, וחיים ידע תמיד להתגבר על סבלו ונשא את עיניו בגאון בלבו ולא סיפר לאף אחד. יום-יום היה בא לבית-הספר, ובילקוטו לחם יבש, עגבניה או מלפפון מגינתם. בכל זאת ידע תמיד להיות שמח, ידע להתעמל, חלם להיות שומר".

רשימות לזכר בני המשפחה פורסמו בכתב-העת תלמים ובפנקס סלוצק ובנותיה. אימו של חיים, מינה, ואחיו ירחמיאל, שנרצחו יחד עמו, הונצחו בספר יזכור לנופלי מערכת הבטחון.