קורות חיים
בנם של דוריס ומרק. נולד ביום ה' בתמוז תשנ"ד (14.6.1994) בנתניה. אח צעיר לסיוון ומירב.
בעלה של עדן ואביו של ארי יהודה.
אלירן גדל והתחנך בנתניה. למד בבית הספר היסודי "רימלט" ובהמשך בתיכון "אלדד". ילד טוב לב ואהוב על הבריות שאהב לעסוק בספורט ובמיוחד לשחק כדורגל. מהוריו ינק ערכים של אהבת הארץ, אהבת העם וכיבוד הזולת. מכריו תיארו נער שופע כריזמה ומנהיג מלידה.
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך באחיותיו. אלירן הפיץ בבית אור, שמחה ואהבה. הוא כיבד את הוריו וטיפח קשר קרוב עם אחיותיו. כתב אביו: "בני היה הכול בשבילי. בן אהוב, חבר אמיתי. כל כולו היה בנתינה אין-סופית. אלירן היה איתי בכל זמן ובכל דבר שביקשתי ממנו. היה בן למופת, כיבד אותי ואת אימו כפי שאף ילד בעולם לא עשה. אני מתגעגע לשיחת הטלפון ממנו בכל בוקר, שבה שאל: 'מה שלומך אבא יקר?'"
בנובמבר 2012 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם איסוף קרבי בגבול לבנון. לקראת סוף השירות עבר לאוגדה 91 ושירת בחפ"ק של מפקד האוגדה.
לאחר שהשתחרר, החליט שברצונו להמשיך לתרום למדינה והחל במיונים למשטרה.
ביום 14.4.2016 התגייס למשטרת ישראל ושירת כלוחם יס"מ (יחידת סיור מיוחדת) בתחנת יפו, בהמשך הועבר ליחידת האופנועים בתחנת שרת. במרץ 2023 עבר אלירן לבקשתו ליחידת הסיור המיוחדת של המשטרה – מתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה). אלירן חי ונשם משטרה, שאף להישגים ובכל אירוע חתר למגע. עד מהרה בלט במקצועיותו ובמסירותו וזכה להערכת מפקדיו. במסגרת תפקידו עבר קורסי הכשרה רבים, קיבל תעודות הצטיינות והערכה על פעילויות שטח מרשימות.
את עדן הכיר כשהיה בן עשרים במסגרת השירות הצבאי, ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. במערכת היחסים החמה והאוהבת שנרקמה ביניהם לא היה צורך במילים, הספיקו מבטים. ביום 6.10.2021 הם נישאו. עדן סיפרה כי לא הייתה יכולה לבקש בעל טוב ממנו. אלירן היה איש משפחה למופת, דואג, שומר, מגונן.
אלירן למד לתואר ראשון לימודי קרימינולוגיה ואכיפת החוק במסלול משולב באוניברסיטה הפתוחה ובמכללה האקדמית בית ברל. ב-2022 סיים בהצלחה את הלימודים בבית ברל, וב-2023 תכנן לסיים לימודי שלושה קורסים אחרונים באוניברסיטה הפתוחה. אחרי שנפל פנתה המשפחה לאוניברסיטה והתברר שעל פי החוק הוא זכאי לתואר, אשר הוענק בטקס למשפחתו.
אלירן היה אדם עם לב ענק ונתינה אינסופית. למרות חזותו החיצונית הקשוחה ואופיו הדומיננטי והאסרטיבי, היה רגיש ומכיל, מי שיעשה הכול למען יקיריו. בלט כחבר טוב ונאמן, קשוב, נכון לעזור, מחזק ומעודד גם ברגעים קשים.
אלירן היה אדם מהסוג שכמעט לא פוגשים, סיפרו אוהביו – נשמה נדירה, כנה, אמיצה ומלאת אור. הוא היה הדוגמה החיה לטוב, לנדיבות, ליושר ולחסד. אדם שנכנס לחדר ושינה בו את האווירה – בחיוך, בנוכחות, באור המיוחד שהביא איתו. היה אדם של ניגודים שמשתלבים בהרמוניה – רגיש וקשוח, רועש ושקט, שטותניק ועמוק. כזה שידע להיות רציני ואחראי, אבל גם להצחיק, לשחרר ולהקליל. הוא ראה את האדם שמולו באמת – גם את זה שלא מבקש עזרה, גם את מי שמסתיר את כאבו. הייתה לו יכולת נדירה לזהות את הלב של אנשים, לחבק בלי מילים, להעניק תחושת ביטחון, להיות חבר אמיתי.
אלירן היה אמיץ – לא פחד לומר את האמת, לא היסס לעמוד לצד החלש, ותמיד נלחם למען הצדק, גם כשלא היה נוח או קל.
הוא היה נאמן – למשפחתו, לחבריו, לעבודה, לערכים שלו. נתן מילה שעמדה כמו ברזל, היה עמוד תווך של יציבות.
הוא היה מלא באהבה – לבת זוגו, למשפחתו, ורכש להם כבוד רב. כיבד את הוריו, את סביבתו, את האדם שמולו. הייתה בו כריזמה שסחפה, הומור שנגע, לב טהור ואור שפיזר לכל עבר. הוא היה בן זוג אוהב, מגן, עוטף, כזה שלימד במעשיו מהי אהבה אמיתית, מהי זוגיות עמוקה המושתת על שותפות והדדיות.
אלירן היה איש אמונה – שלם בדרכו, רואה את הטוב גם ברגעים הקשים, יודע להוקיר על מה שיש. צדיק. מלאך בדמות אדם. ערכים של מנהיגות, אהבת הארץ וחתירה למגע היו מנת חלקו עד יומו האחרון.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר שהה אלירן בבית הוריה של אשתו עדן בטבריה. עם תחילת המתקפה הוקפץ ליחידה. הוא יצא מטבריה רכוב על אופנוע עם חיוך רחב כשהוא מרגיע את עדן ואומר לה "הכול טוב, אל תדאגי".
הוא הגיע לבסיס היחידה בפתח תקווה, משם נסע לבית דגן לארגן ציוד ושני רכבי קרקל ממוגנים והמשיך עם הציוד והצוות לעבר קיבוץ בארי. אלירן וצוותו היו הכוח הראשון שנכנס לבארי. בשעה שתיים בצהריים לערך, בכניסה לקיבוץ ספג הרכב שבו נהג פגיעה ישירה מטיל RPG ורוב הלוחמים בו נהרגו. למרות שנפצע, אלירן המשיך במשימתו - להגיע לבתים שבהם היו נצורים אזרחים ולהגן עליהם. הוא יצא מהרכב, הסתער קדימה, חתר למגע והצליח לנטרל מחבלים רבים. אלירן לחם בעוז ובגבורה לבדו בבית בשכונת הזיתים בבארי בו שהו באותה עת בני המשפחה בממ"ד. בבית זה הייתה מפקדה של המחבלים, הוא לחם אדם אחד מול רבים, עד שלבסוף נורה ונפל.
אלירן נלחם בעוז ובחירוף נפש עד הרגע האחרון ובגבורתו הציל חיים.
רב-סמל ראשון אלירן אברג'ל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.
אלירן הותיר אחריו אישה הרה, הורים ושתי אחיות.
אלירן ורעייתו ציפו להיריון מזה כשנה וחצי. ביום הקימה מהשבעה, גילתה עדן כי היא בהיריון, וכשמונה חודשים לאחר נפילתו נולד בנו, ארי יהודה. במעמד הברית אמר הרב קלמן מאיר: "אלירן לא מת. חז"ל אומרים שיעקב אבינו לא מת, כיוון שזרעו חי גם הוא חי. המורשת של אלירן ממשיכה, מורשת של הקרבה למען הכלל ולמען ההתיישבות".
כתבה עדן אשתו: "בובי שלי, אתה חסר לי בכל רגע ורגע ביום. החלום שלנו התגשם - זכיתי לגלות בתוך החושך את האור הגדול, האור הגדול שכה ייחלנו לו. אני מבטיחה לך אהובי שאני אגדל את ארי כפי שחלמנו לגדל את ילדינו ביחד. שלך לנצח, אשתך".
סיוון אחותו ספדה: "אני גאה מאוד באח הקטן שלנו. הוא היה בחיים, הוא היה יכול לבחור להציל את עצמו, והוא עדיין בחר את הבחירה הכי אצילית שבן אדם יכול לבחור לעשות, וזה להציל אחרים. אני מאוד גאה בו - הוא גיבור שלנו כמשפחה, גיבור של כל עם ישראל".
במפגש בין משפחת גד שאלירן הציל בקיבוץ בארי, לבין משפחת אברג'ל, הוענק ליקיריו מגן מטעם הקיבוץ ועליו נכתב: "בשבעה באוקטובר התרחש אסון בביתנו. מתוך מעמקי השבר הגיע אלינו אלירן - הוא חתר למגע, במטרה להציל. באותו היום נקשר גורל קהילת בארי בגורלכם. לעד תהיו חלק מאיתנו, שהרי אלירן לחם בלב בארי, ויישאר בליבנו לעד. בהוקרה, בחיבוק ובאהבה, קהילת בארי".
בני משפחתו של אלירן וחבריו פתחו במסע הנצחה, ומטרתם לספר על דמותו המיוחדת ולהמשיך להפיץ את האור, המורשת ושמחת החיים שלו לעולם כולו.
בין ההנצחות שנעשו:
בנתניה נחנכה כיכר על שם אלירן ובה אנדרטה שעליה נחקק: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהילים כ"ג, ד').
בבית ספר "רימלט" בנתניה בו למד אלירן נחנך אולם ספורט על שמו. בבית ספר "קרליבך" בעיר הוקמה גינה לזכרו.
בעיר חדרה החליטו להקים מסלול הליכה לזכרו של אלירן, מסלול בו נהג בעצמו לצעוד מדי ערב.
לבית כנסת הוכנסו ספר תורה לעילוי נשמת אלירן וכיסא אליהו הנביא. הופקו לזכרו ספרי תהילים, מזמורים ועוד.
ברשת ניתן לצפות בשיר "זיכרון קטן" שנכתב לזכר אלירן ומלווה ברצף תמונות שלו, כתב ושר טל אשרוף.
אלירן מונצח בבארי, ביחידת מתפ"א בפתח תקווה ובגן ציבורי בעיר, ביחידת יס"מ תל אביב בתחנת שרת, באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטה במכללת השוטרים בבית שמש, שם גם נקראה מחלקה על שמו.