קורות חיים
בנם של חביבה ורפאל ניסים. נולד ביום י"ח באדר ב' תשנ"ה (20.3.1995) בנתניה. ילד שלישי במשפחה. אח לאלעד, עינבר, אביחי ונגה.
תומר גדל והתחנך בנתניה. ילד שקט עם עיניים טובות וחיוך שובה לב שהפך לסימן ההיכר שלו. למד בחטיבת הביניים ובתיכון "אלדד". חבריו סיפרו על עלם חמודות, אהוב על הבריות עם חוש הומור מיוחד שהשרה אווירה טובה בכיתה.
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. "הדבק של המשפחה", כדברי יקיריו. תומר שמר על קשר קרוב עם כל אחד מאחיו והיה הרוח החיה בכל קידוש וארוחה משפחתית. לאחיו הצעיר אביחי, תומר היה דמות לחיקוי, חבר טוב שעמד תמיד לצידו. אחותו עינבר סיפרה על הגאווה להיות אחותו: "מגיל קטן כולם היו מתאספים סביבך. בכל מקום שבו הכירו את שמנו תמיד שאלו אותי בהתלהבות 'מה, את אחותו של תומר?' אני הכי גאה בעולם להיות אחותו של תומר". בקרב המשפחה המורחבת, היה בן הדוד שתמיד מאיר פנים, מצחיק ומחבק.
בשנת 2013 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית גדוד 601. במהלך שירותו הפגין מסירות ומקצועיות וזכה להערכת מפקדיו. חבריו ליחידה סיפרו שבלט בחיוכו ובשמחת החיים שלו וביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר.
כשהשתחרר מהצבא, יצא לטיול הגדול עם חברים במזרח הרחוק וגילה מקומות חדשים. הוא טייל בתאילנד, קמבודיה והודו, ששבתה את ליבו במיוחד, צבר חוויות והכיר חברים.
לאחר שחזר לארץ, עבד בבר "הנזל וגרטל" בנתניה ובהמשך שימש יועץ מכירות בחנות "מחסני חשמל". בעבודתו הפגין מקצועיות ויחסי אנוש מצוינים. חברו משה סיפר על בחור אחראי וחייכן שאהב את החיים ומשך אליו אנשים כמו מגנט. בחוש ההומור שלו הצחיק וגיבש את העובדים והשרה אווירה נעימה.
תומר אהב מאוד בעלי חיים, ובכל מקום שאליו הגיע מצא חתול או כלב, אימץ אותו לחיקו והעניק לו טיפול. חבריו כינו אותו "לוחש לחתולים". לאחר שיצא מבית הוריו אסף לביתו שתי חתולות, בננה ועמבה, שאותן גידל באהבה ובמסירות רבה.
תומר היה חובב מנגה, קומיקס יפני, ואנימה, סדרות אנימציה יפניות, והצליח להדביק רבים מחבריו באהבה לסדרות ולחוכמה מאחוריהן. הוא גילה גם כישורים אומנותיים כגון תפירה (שימש כאמל"חיסט, מי שתופר ומשפר את ציוד הלחימה, לקראת סוף שירות החובה), ציור ואוריגמי - קיפולי נייר בסגנון יפני. הוא צייר את דמויות האנימה האהובות עליו וחילק פרחי אוריגמי לאנשים סביבו.
אדם אופטימי עם שלוות נפש, סבלנות אין קץ ושמחת חיים מדבקת. הוא אהב לחיות את הרגע ומצא יופי בכל פרט בעולם. בחיוכו הכובש והאנרגיה הבלתי נדלית שלו ידע להפוך כל רגע לסיטואציה חיובית.
תומר היה חבר שאין כמוהו, חבר אמת שיודע לומר מילה טובה, לחבק ונכון תמיד לעזור. חברתו שלי סיפרה על החבר הכי טוב שיש, שגורם לכל אדם להרגיש מיוחד ונוטע בו את האמונה כי הוא מסוגל להתגבר על כל אתגר. בטוב ליבו ובמאור פניו התחבר עם כל אדם ואסף סביבו חברים רבים בכל תחנות חייו.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
למחרת, ב-8.10.2023 תומר נקרא לשירות מילואים, בגדוד 710 עוצבת "ראם". ומיהר להתגייס מתוך תחושת שליחות עמוקה. הוא עבר מספר חודשי אימונים והכנה ביחידתו, יצא לחופשת ריענון, אך הוקפץ וגויס שוב. ב-7.12.2023 נכנסו תומר וצוותו לצפון רצועת עזה.
ביום שישי 15.12.2023 בשעה 10:43, תומר שמר בעמדת השמירה הצפונית של מוצב "רולטה" במסדרון נצרים. מספר מחבלים חמושים בנשק ובטילי RPG יצאו מפיר מנהרה והסתערו על העמדה. תומר הגיב במהירות, הוא נלחם בעוז ובגבורה בחוליית המחבלים והגן על חבריו עד שנורה למוות. קרב היריות בינו לבין המחבלים הזניק את כוחות הגדוד שבלמו את המתקפה.
רב-סמל תומר שלמה מיארה נפל בקרב ביום ג' בטבת תשפ"ד (15.12.2023). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
על מצבתו כתבו אוהביו: ״חייכתי אתמול, מחייך היום ואחייך מחר. החיים קצרים מדי בשביל לבכות על משהו״.
אחיו אביחי ספד: "אח שלי, היקר מכול, אני רוצה להודות לך על כמעט חצי יובל שבו שמרת עליי, גידלת אותי. היית חברי הטוב ביותר במשך תשע-עשרה שנה. לימדת אותי להתמיד בכל מה שארצה. אני רוצה להודות לך על שנלחמת בשבילנו, עד שלא יכולת להילחם יותר. נלחמת בגבורה ותמיד דאגת להרגיע אותנו".
אחותו נגה ספדה: "בפעם האחרונה שחיבקת אותי, אם הייתי יודעת שזו הפעם האחרונה, לא הייתי שוברת את החיבוק יותר מדי מהר. אתה נשמה גדולה, ואין כמוך בעולם. נכנסת לעזה ונלחמת בשבילנו ובשביל המדינה. אומרים שהשם לוקח את הטובים, ובמקרה שלך הוא לקח את הטוב ביותר בעולם. אוהבת אותך ומתגעגעת עד כאב".
ספד דודו עמיחי: "הלב שבור לרסיסים. הלכת למלחמה כי קראו לך להגן על המולדת ולהציל חיים, אבל החיים שלך לא ניצלו, ואנחנו נותרנו שבורים. אנחנו עצובים לחיות בלעדיך. החברים הרבים שאספת בארץ ובעולם מחשיבים אותך כאח שלהם. נפלת כחייל יהודי במלחמת קיום. בבקשה תומר, בקשה אישית - תבוא לבקר אותנו בחלומות, שנוכל לחבק אותך, אפילו לרגע קצר".
משפחתו של תומר פתחה לזכרו דף אינסטגרם remember_tomer_miara ובו חברים ובני משפחה מעלים תמונות ופעילויות להנצחתו.
במסגרת פעילויות ההנצחה בני משפחתו וחבריו הפיקו חולצות, יין עם תמונתו במסגרת פרויקט "יין וחברים", בירה מאסטר , סדרה שלמה של קעקועים עם דמויות אנימה אוריגמי וכ' שתומר אהב כל כך, ומדבקות עם המשפט המזוהה עם תומר: "חייכתי אתמול, מחייך היום ואחייך מחר. החיים קצרים מדי בשביל לבכות על משהו״.
בבר "הנזל וגרטל" בנתניה שבו עבד ובילה תומר הוקמה פינת הנצחה ונערך ערב לזכרו בהשתתפות חברים ובני משפחה.
בכנס האנימה השנתי שנערך בינואר 2025 ברמת גן, מעריצי אנימה הכינו תמונות, סרטון וספר שהתבססו, בין היתר, על הסיפורים והתמונות של תומר.
ב-7.3.2025, סמוך ליום הולדתו של תומר, יזמו חבריו ומפקדיו מהצבא טיול שבילים משותף לזכרו. "אנו תקווה שהטיול יהיה למסורת שנתית", כתבו בני המשפחה, "בה נזכיר ונזכור את תומר וכל הנופלים במלחמה".