רס"ר ולרי צ'פונוב ז"ל

קורות חיים

בנה של ז'אנה. נולד ביום ט' בטבת תשנ"א (26.12.1990) בסיביר, רוסיה.

בעלה של אביגל ואבא לליאם סופיה ולריף אברהם.

ולרי גדל ברוסיה. כשהיה בן חמש נפטרה אימו. עם פטירתה, אירנה דודתו אימצה לחיקה את ולרי כבן נוסף שלה. היא גידלה אותו כבן והפכה עבורו לדמות אם, גדל יחד עם שני ילדיה הביולוגיים.

כעבור כשלוש שנים עלתה אירנה עם ילדיה לישראל, וחודשים אחדים אחר כך הצטרפו אליהם ולרי וסבתו. הם קבעו את משכנם בנתניה, ובה גדל והתחנך.

ולרי התגייס לצה״ל בנובמבר 2010 והחל את מסלול ההכשרה ללוחמים בחטיבת הנח״ל (933). בתום מסלול ההכשרה שובץ לתפקיד לוחם בגדוד ״בזלת״ (50), בו שירת שירות מלא.

לאחר שחרורו מהשירות הסדיר, שובץ ולרי לשירות מילואים בגדוד 9308 של חטיבת ״אלון״ (228).

גישתו החמה ומלאת המסירות ניכרה גם בתפקידו בגדוד. הוא שימש לחייליו דוגמה אישית ומודל לחיקוי. בסגנון פיקודו הייחודי שולבו מנהיגות לצד מחויבות עמוקה - תכונות אלה סייעו ליצור בסביבתו ובקרב פקודיו אווירה של אמון הדדי ושאיפה מתמדת למצוינות.

בתפקידו היה ולרי אמון על מחלקת הנהגים של הגדוד, ובזכות כישוריו הפכה המחלקה ליחידה מגובשת ומקצועית שתחושת שליחות מניעה אותה. פקודיו סמכו עליו בעיניים עצומות, והעריכו את יכולתו להובילם במקצועיות רבה ומתוך שאיפה ללכידות אמיתית וכנה. דמותו של ולרי כמפקד הותירה חותם עמוק על כל מי שזכה לשרת לצידו.

בשנת 2018 נשא ולרי לאישה את אביגל – חברתו מאז גיל עשרים ואחת. הם התגוררו בשכונת "האגמים" בנתניה, שם גידלו את שני ילדיהם – ליאם סופיה וריף אברהם. הוא היה בן זוג ואב אוהב, בן משפחה מסור ואהוב.

בבעלותו של ולרי היה עסק להכנת וילונות בהתאמה אישית, ונוסף על כך עבד כספר במספרה שניהל בביתו. ולרי מאוד אהב להתעסק בשיער ותמיד דאג שהבלורית שלו תהיה מסודרת. למילואים הוא היה הולך עם פן, סיפרה רעייתו, גם אם היה במקומות ללא חשמל!

אולם הוא היה יותר מספר – בחיוכו הכובש ובראיית העולם האופטימית כבש את לבבות כולם, וכך רבים מאלו שהגיעו אליו להסתפר נשארו לשוחח עימו ולשתות איתו בירה במרפסת הבית.

ולרי היה אדם מלא שמחת חיים, והחיוך שלו היה החלק הכי בולט בו. אהב מאוד את הים ובקיץ לא היה מוותר על בילוי בים עם חברים. הוא מאוד אהב את תחום האופנועים והאקסטרים. מגיל קטן התעסק ב"פארקור", ספורט רחוב אתגרי. הוא לא פחד מכלום. ולרי אהב לחיות את החיים וליהנות מכל רגע.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ולרי התייצב לשירות המילואים מיד בפרוץ המלחמה וללא היסוס, והחל להוביל את צוותו במגוון המשימות שאליהן נשלחו. הוא שירת במשך חודשים ארוכים, ותרם רבות למאמץ המלחמתי ולהגנת המולדת.

במשך חודשים ארוכים התמודדה ישראל עם ירי בלתי פוסק של טילים ורקטות מלבנון לשטחה ועם שיגורים של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים).

ביום חמישי 11 ביולי 2024 שוגר מלבנון כטב"ם אל עבר הגליל המערבי. באותה העת ולרי היה בקיבוץ כברי ונפגע מרסיסים בפלג גופו העליון. הוא פונה לבית החולים במצב אנוש ומאוחר יותר נפטר מפצעיו.

רב-סמל ראשון ולרי צ'פונוב נפל בקרב ביום ה' בתמוז תשפ"ד (11.7.2024). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו אישה ושני ילדים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.

ספדה לו אביגל: "פוצקי שלי, מהיום הראשון שהכרנו ב-2012, ישר ידעתי שתהיה בעלי, ישר הרגשתי שאתה שלי לנצח, אהבה ראשונה יחידה ואחרונה שלי. אני כל כך אוהבת אותך ולא מאמינה שאני עומדת פה ונפרדת ממך. אתה היית האור שלי והשמחה שלי, איך השארת אותי ככה לבד?

היית אמור לסיים כבר, לחזור הביתה, הינו אמורים לטוס ליהנות, היו לנו כ"כ הרבה תכנונים, כל כך הרבה מטרות וחלומות.

אני כותבת את ההספד הזה במחברת שלך ואתה בטח מעשן ואומר 'פוצקי שלי משוגעת, תפסיקי לבכות!' אבל אני לא יכולה. אני נחנקת. מה אני אעשה בלעדיך פוצקי שלי? איך אני אוכל להמשיך לחיות? לחייך?

הבטחת לליאם אתמול שתחזור וביום שבת ניסע לבחור לה חתול, שנעשה יום כיף, שזהו אתה בבית. מה אני אגיד לה עכשיו? איך אסביר לה שאתה לא תחזור יותר? היא לא תפסיק לשאול... וריף הוא כל כך קטן, לא הספקת אפילו ליהנות ממנו וללמד אותו לרכב על האופנוע.

הלב שלי נשרף!! נשבר לרסיסים שאף אחד לא יצליח לתקן. אתה נכנסת למשפחה שלי וכולם התאהבו בך. הפכת ישר להיות המשפחה שלהם אפילו מבלי שהיינו עוד נשואים, הפכת לבן נוסף להורים שלי, אתה זוכר שתמיד כשהיינו רבים כעסתי שהם לוקחים את הצד שלך, וצחקתי שהם אוהבים אותך יותר מאשר אותי.

היית אבא כזה מושלם, שאי אפשר אפילו להסביר במילים. ובעל אחד ויחיד, קסום עם חיוך כובש.

תודה לך על כל רגע ועל כל שנייה, תודה על כל חיבוק ועל כל נשיקה, סליחה שלפעמים הייתי משוגעת, סליחה שלפעמים איבדתי את זה, שצעקתי ויצאתי מדעתי, סליחה על זה שלא התעקשתי שתחזור בבוקר. תודה על 12 שנים של אהבה, של כבוד, של כיף. תודה על שני ילדים מושלמים, היום אני יכולה באמת להודות שהם דומים לך. תודה פוצקי שלי, אהבת חיי, אני אוהבת אותך ורק אותך.

תמיד שלך, פוצקה והילדים".

אירנה, דודתו של ולרי שגידלה אותו, ספדה: "בחלומות הכי גרועים לא חלמתי שאעמוד פה. אני רוצה להגיד שגידלתי ילד טוב, חבר טוב. אני מבטיחה לך בן שלי אהוב, הקטן שלי, כמה שאני יכולה אני אעזור לאשתך ולילדים, הנכדים שלי".

ספד לו מפקדו: "ולרי היקר, אני מכיר אותך מאז שהגעתי לגדוד. נרקם ביננו קשר אמיתי של אחים לנשק. הערצתי אותך. תמיד ידעתי שכל עוד אתה שם יש לי על מי לסמוך. דאגת לאנשיך לנהוג כמו שצריך. ולרי תודה על פועלך ועל האדם שהיית. אני מצדיע לך. זו הייתה זכות ענקית לפקד עליך. היית אחת הדמויות המשמעותיות שלנו בגדוד. נוח על משכבך בשלום".

טקס גילוי המצבה של ולרי נערך בסיום רכיבת כבוד שבה השתתפו שש-מאות רוכבי אופנוע שנסעו בשיירה מבית המשפחה אל בית העלמין.

ולרי מונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד.

הוצבה אנדרטה לזכרו ביער כברי.

במלאת שנה לנפילת ולרי השיק חברו סטס וקס מיוחד לשיער לזכרו. הושקה מהדורה מוגבלת של ערק איילים לזכרו, ביוזמת אשתו אביגל. כן הוחלט על הפקת מהדורה מיוחדת של יינות לזכרו.

רעייתו אביגל ממשיכה להנציח אותו בכל דרך אפשרית, בין השאר בהפצת מדבקות, צמידים ועוד.

הוקם עמוד לזכרו באינסטגרם, remember_valera_chefonov.