טוראי חיים אברהם גרובר ז"ל

קורות חיים

בן שלום ויהודית. נולד באוקטובר 1924 בכפר הגדול מסיוף (ישוב של כ- 120 משפחות יהודים) בחלק הרומני של מחוז מרמרוש. בגיל רך נתיתם מאמו ונתחנך בבית דודתו. למד בבית-ספר עממי וב"חדרים" וחונך מילדותו על התורה ויראת-שמים. בנערותו הפר את מסורת המשפחה ובלי הסכמת אביו ובויתור על תמיכתו הלך ללמוד סריגה בבית-ספר מקצועי של ה"ג'וינט" בסיגט, בירת המחוז. סיים את שלוש שנות הלימוד והתחיל לעבוד בשכר זעום, ולא פעם עבד גם שעות נוספות כדי שיוכל להפריש משכרו גם למתן צדקה לעניים הרבים.

בינתים פרצה מלחמת-העולם השניה וכל האזור הוחזר לשלטון הונגרי שהציק ליהודים עוד יותר מאשר הרומנים. בשעת גירוש היהודים חסרי הנתינות ההונגרית לגיליציה ולאוקראינה, היה מוליך אתו את חבריו לתחנת-הרכבת, כדי להגיש למגורשים מים לשתיה ופירות ולעודדם. עבר למונקאץ' ואירגן קואופרטיב לסריגה, שהוא היה בו המנהל המקצועי. בשעות-הפנאי היה סר לבית-מדרש ולומד תורה ובשבתות היה הולך לשולחנות של אדמו"רים או לפגישות צעירים ציונים. עם כל ציונותו ואורח חייו ברוח הזמן הוסיף ללכת בדרך החסידות ולפני התקשרות בעסקים היה מגיש "פתקאות" ו"פדיונות" לאדמו"רים כמנהג אבותיו. הביא למונקאץ' את אחיו הצעיר והכניסו לעבודה. בגלל צוק-העתים הכללי עבר לבודפשט ברכבת האחרונה לנסיעה חפשית לפני השתלטות הגרמנים על הונגריה. קיבל עבודה בבית-מלאכה גדול של נוצרי, הצטיין בכושר ובידיעה ובעל המפעל השיג לו תעודות של נוצרי "ארי" ושיחררו מגיוס כעובד חיוני. סמוך לסוף המלחמה גויס לשירות צבאי בעורף. אחרי מפלת הגרמנים ביקר בכפר-הולדתו בבית-המשפחה השומם ששרדו ממנו רק אח אחד שחזר הביתה ואחות בשבדיה. יצא עם אחיו לגרמניה, הקים מצבה על קבר אחות שמתה סמוך לשחרור. הצטרף לקיבוץ של "הפועל המזרחי" בפלדאפינג ושימש בו מזכיר-חוץ וגם שם הרבה לעזור לפליטים. ב- 1947 עלה ארצה ברשיון וקיבל עבודה בסריגה בתל-אביב ואת ערביו ושבתותיו הקדיש לאימונים ב"הגנה". לאחר זמן הגיעו גם אחיו דרך קפריסין ואחותו משבדיה. לפי ידיעות בלתי-ברורות נשלח מטעם ה"הגנה" לתפקיד בנתניה ועבד שם בליטוש יהלומים. בפגישות עם בני מקום-הולדתו עוררם להקים מזכרת ליהודי מרמרוש, וביחוד להרבי מוישאו.

בראשית מלחמת-השחרור התיצב לשירות מלא. השתתף בהרבה קרבות ובאחרונה בקרב לכיבוש קאקון ב- 5.6.1948 באמצע ההתקפה נפגע מכדור בחזהו. וכשנמצא אחרי שעתים עוד הספיק לומר: "כבר מאוחר - אל תגלו לבני משפחתי". מת בית החולים ביילינסון והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בפתח-תקוה ב-7.6.1948