דוד דיאגו לדובסקי ז"ל

קורות חיים

דוד דיאגו, בן שרה ואברהם, נולד בעיר בואנוס איירס, בירת ארגנטינה, בכ"ט באייר תשל"ג (31.05.1973). אחיהם הצעיר של רוקסנה וגבריאל. אח נוסף היה לו לדיאגו, סרחיו, אותו לא הכיר שכן הוא נפטר ממחלה ארבע שנים קודם להולדתו.

דיאגו הפגין את יכולותיו עוד בילדותו. בגיל שנתיים כבר ביקש מאחיו הבוגר שילמדו לקרוא, ואכן, הגננת סיפרה לאימו שהילד הקטן מבלה שעות בפינת הקריאה. הוא קרא כל ספר שנפל לידיו, ולסקרנותו לא היה גבול. בבית הספר היסודי התבלט דיאגו בזכות הזיכרון הצילומי בו ניחן. הוא נהג לשחק משחקי ידע עם אחיו ואחותו הבוגרים ממנו.

בבית הספר התיכון (תיכון לאומי מספר 17) בארגנטינה, היה דיאגו אהוד מאוד על עמיתיו, תלמידים מכל שכבות האוכלוסייה.

מגיל עשר שנים החל דיאגו לאסוף בולים, ומדי יום ראשון היה הולך לפארק ומחליף בולים עם אנשים שגילם כפליים ויותר מגילו. אוסף הבולים שלו היה רחב ומרשים מאוד. דיאגו גם היה חובב ספורט, בעיקר ריצה, כדורגל ושחייה.

בבית הספר התיכון החל דיאגו בפעילותו הציונית – הוא היה חבר בתנועת "הנוער הציוני", ושם התגבש בקרבו רעיון העלייה לישראל. ביום 25.02.1992 עלה לארץ. דיאגו עלה ארצה לבדו, והצטרף לאחותו שעלתה שנה לפניו. יתר בני המשפחה שהו אז בשיקגו, ארצות הברית.

דיאגו למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בהר הצופים, כשלאורך כל שנות לימודיו פעל ללא ליאות לקירוב בין סטודנטים יהודים וערבים. הוא סיים בהצטיינות תואר ראשון בעיתונאות ותקשורת, במהלכו למד גם את השפה הצרפתית, וכן שפה ותרבות גרמנית - בשפות ספרדית, אנגלית ועברית כבר שלט, ברמה של שפת אם.

בתום לימודיו לתואר ראשון התגייס דיאגו לצבא, ושירת כקצין אקדמאי בתל השומר. עמיתיו העתודאים זוכרים אותו כקצין מקצועי וכחבר נאמן. במקביל התנדב לפעילות במסגרת הקהילה, ושירת במשמר האזרחי.

בתום שלוש שנות שירותו הסדיר המשיך דיאגו ללמוד, והצטיין בלימודי תואר שני במינהל ציבורי. במקביל עבד באוניברסיטה ובמשרד התקשורת, שכן התעקש על עצמאותו הכלכלית. במסגרת הלימודים הכין כמה עבודות אקדמיות, ביניהן עבודה על המשטר הנאצי בדנמרק, ביוגרפיה על היינריך היינה, ועבודה מקיפה על העובדים הזרים בישראל.

תחושת השליחות שפיעמה בדיאגו הביאה אותו להצטרף למשרד החוץ. בקורס הצוערים בו השתתף, מחזור כ"ג, הוא נחשב לצוער מבריק, אדם נעים הליכות ומרשים. תוך זמן קצר זכה להערכתם של עובדי המשרד ושל דיפלומטים זרים המשרתים בארץ. אחרי הקורס עבד באגף מערב אירופה, התמחה בנושא האיחוד האירופי ותוך זמן קצר מאוד נחשב לדיפלומט מן המניין.

שליחותו הראשונה של דיאגו עמדה להיות בלימה, פרו, בתור מזכיר שני: משנה לראש הנציגות המטפל בנושאי מדיניות, כלכלה ותרבות. דיאגו דחה את יציאתו ללימה בעשרה ימים, לאוגוסט 2002, כדי להגיש את עבודתו האחרונה באוניברסיטה. נושא העבודה היה: "כיצד לחיות בשלום עם העם הפלסטינאי".

במהלך עשר שנותיו בישראל הגיע דיאגו להישגים מרשימים בלימודים, בצבא, בקהילה ובעבודה, ששיאה היה במשרד החוץ. הכול נקטע ביום 31.07.2002.

ביום זה, יום רביעי כ"ב באב תשס"ב (31.07.2002), מעט אחרי השעה 13:30, התפוצץ מטען חבלה שהוטמן בקפיטריית "פרנק סינטרה" באוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. עשרות אנשים נפגעו. תשעה בני אדם נרצחו כתוצאה מהפיצוץ. בין החללים היה גם דיאגו, שהגיע לאוניברסיטה באותו יום כדי להגיש את עבודת התיזה ובכך לסיים את חובותיו האקדמיות, וכדי להיפרד מחבריו לקראת יציאתו לשליחות בלימה.

דיאגו היה בן 29 במותו. הותיר הורים, אח ואחות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנתניה, מקום מגורי הוריו מאז עלו לישראל.