אורון בירה ז"ל

קורות חיים

אורון, בנם הצעיר של רבקה ואביגדור בירה, נולד בי"א באייר תשכ"ט (29.04.1969) בקיבוץ בארי. אח לבתיה, טל ועמית.

גדל והתחנך בקיבוץ בארי. למד בתיכון "שער הנגב". ילד טוב לב, בעל חוש הומור, חברותי ומלא שמחת חיים. ילד זקונים אוהב ואהוב, אח תומך ואוהב.

בסיום הלימודים התגייס לצבא ושירת כלוחם בחיל השריון.

כשהשתחרר בשנת 1992 יצא אל הטיול הגדול בדרום אמריקה, עשה טרקים, צבר חוויות ופגש אנשים חדשים. במהלך תקופה זו עבד בעבודות מזדמנות בהובלות וכמתקן גגות.

כעבור שנה וחצי, חזר לקיבוץ בארי ופנה ללימודי מחשבים והנדסת תוכנה ב"מכללה האקדמית ספיר" שבנגב.

את יסמין קופמן, עולה מארגנטינה ותושבת שדה בוקר שהייתה במב"חית (בת משק בשנת חופש) בבארי, פגש בתורנות שטיפת כלים בחדר האוכל של הקיבוץ. האהבה ביניהם פרחה והם הפכו לבלתי נפרדים. הם בנו זוגיות יציבה, חמה ואוהבת ואורון כינה את יסמין "האור של חיי" באוזני חבריו ולא חדל להצחיקה. בשנת 1999 נישאו והקימו את ביתם בבארי.

במהלך השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים – הבכורה תאיר, אחריה הבן יהב והצעירה תהל. איש משפחה למופת, אב מסור ותומך שהרעיף אהבה על ילדיו ועודד אותם לצלוח אתגרים. הוא האמין בתקשורת פתוחה שנבנית בחוויות משותפות, בטיולים משפחתיים ובהומור פנימי. סיפרה בתיה אחותו: "הוא היה איש משפחה מדהים, רגיש ואכפתי. היו לו זמני איכות עם כל אחד מהילדים".

אורון היה מנהל המחשוב של "דפוס בארי" במשך עשרים שנה. הוא אהב את עולם המחשבים והטכנולוגיה ודאג להתעדכן בחידושים האחרונים, למד וניהל מערכות מחשוב מתקדמות בתחום אבטחת המידע. בלט במקצועיותו ובמסירותו, תמיד זמין, מוכן לענות על כל שאלה ולפתור כל בעיה. גם בתקופת מגפת הקורונה העולמית (ששיאה ב-2020-21), כשהיה אמור להיות בבית בבידוד, העביר את המשרד למרפסת ביתו ומשם המשיך לעבוד במרץ. עם השנים, נוספו למחלקה שניהל עובדים חדשים ואורון התגלה כמנהל קשוב ואכפתי. אופיו החברותי אפשר לו להפוך את הקשרים עם לקוחות וספקים ליחסים אישיים קרובים. סיפר פז שעבד עימו: "ליוויתי את אורון עוד מתחילת דרכו המקצועית וראיתי איך הוא התפתח בעבודתו ורכש עוד ועוד ידע וניסיון, ותמיד בנועם, בשקיקה ובאהבת אמת לאבטחת מידע ולהבנה טכנולוגית מעמיקה".

בלט כחבר טוב ונאמן, קשוב ומלא הומור. כתב מוטי: "חבר יקר, אתגעגע לשיחות, לצחוקים ולהומור הבריא שלך".

בשעות הפנאי אהב לטייל, לצלול ולרכוב על אופניים. סיפר מוטי: "שנים רבות היה אורון שותפי לרכיבה בסינגלים של בארי, כל שישי ושבת פק״ל היינו נפגשים ורוכבים, משתפים חוויות וצוחקים, היה לאורון הרבה הומור, אופטימיות ושמחת חיים".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום חדרו לקיבוץ בארי יותר ממאה מחבלים, שרצחו למעלה מתשעים מחברי קיבוץ, וחטפו אחרים לעזה.

אורון, רעייתו יסמין ובנותיהם תאיר ותהל שהו באותו בוקר בביתם בקיבוץ בארי. בנם יהב, חייל, שהה בבית אחר בקיבוץ. עם הישמע האזעקות, נכנסו לממ"ד. יסמין התכתבה עם אחותה דליה וסיפרה שמחבלים חדרו לקיבוץ והיא חוששת. בשעה 10:58 תאיר דיברה עם יהב אחיה מהממ"ד ודרך הטלפון נשמעו צעקות וקולות ירי. ארבעת בני המשפחה נורו למוות על ידי מחבלים. הם הוגדרו נעדרים וכעבור אחד-עשר ימים קיבלה משפחתם את הבשורה הקשה. טל, אחיו של אורון, נרצח גם הוא בביתו בקיבוץ.

אורון בירה נרצח על ידי מחבלים בביתו בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 54. המשפחה הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר חוגלה, וביולי 2024 הועברו לקיבוץ בארי, שם נטמן אורון לצד רעייתו יסמין, בנותיו תאיר ותהל ואחיו טל. הותיר אחריו בן, אם, אחות ואח.

הבן יהב ספד לבני משפחתו כשהובאו למנוחות בקיבוץ בארי: "לא פשוט לי לעמוד שוב מעל הקברים הפתוחים, אבל אני יכול להגיד שעושה לי טוב לחשוב שהיינו קרובים שוב, אפילו אם רק לרגע. עושה לי טוב לחשוב שראיתם בפעם האחרונה אור שמש, וזכיתם בפעם האחרונה לנסוע את הדרך הביתה. מאז אותו היום גם אני לא חזרתי לקיבוץ, והיום אנחנו עושים את זה יחד כמשפחה. אני חושב עליכם הרבה, אני אוהב אתכם הרבה ואני מתגעגע אליכם הרבה".

בתיה אחותו ספדה: "עד סוף ימינו נלמד לחיות עם שברון הלב, עם החוסר, האובדן הנורא, עם הידיעה עד כמה גבוה ורחוק יכולתם עוד להמריא. אני מבטיחה שנמצא את הדרך לחיים משמעותיים וטובים בתוך הכאב הבלתי ניתן לריפוי, כשזיכרון אהבת החיים שלכם והפקת המירב מהם יובילו אותנו ויעמדו מול עינינו".כתב חיים: "טל, אורון , יסמין, תאיר ותהל בירה ז''ל חזרו היום לאדמת בארי. האדמה שכל כך אהבו, האדמה שספוגה בדם. איך מבינים שלעולם לא נראה אותם במדרכות, בשיעורי ספינינג או בבית שלנו?... אנחנו כאן על פני האדמה לא נשכח ונזכור את כולם. נמשיך לחיות, לעשות, ליצור ולתת תקווה לדורות הבאים".